אלוהים, כך מספר התנ"ך, "עצר" את רחמן של שרה, רבקה, רחל, אשת מנוח – וחנה, כמובן, ולכן הן נקראות "עקרות". אלא שאת עקרותן צריך להבין במשמעות של התנ"ך, ולא במשמעות המקובלת בימינו. בתנ"ך קיימת תפיסה חד-משמעית, שלפיה אלוהים שולט על הפריון בעולם, ובכלל זה על פוריותה של האישה. המשמעות של תפיסה זו היא, שהתנ"ך איננו מכיר בעקרות כתוצאה של לקות פיזיולוגית כלשהי. הנשים שהזכרתי היו עקרות משום שכך גזר להן אלוהים. וכאשר הוא החליט "לפתוח את רחמן", הן הרו וילדו.
ובכל זאת, חנה נבדלת מהן. היא עשתה מעשה שאף אישה בתנ"ך לא עשתה. חנה נדרה נדר. ונדר הוא עסקה חד צדדית, של תן וקח, שמבצע הנודר עם אלוהים. אם אלוהים יעתר לבקשת הנודר ויתן לו את מבוקשו, אזי הנודר יקריב לו את הדבר היקר ביותר שיש לו. והדבר היקר ביותר שיש לאדם, זה בנו או בתו – וזו בדיוק הייתה העסקה שביצעה חנה!
שנה לאחר מכן נולד שמואל. ושמו משקף את נדרה של אמו – הילד שניתן לה בהשאלה, יוחזר לנותן. לאלוהים : "וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה. וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו." שמואל נולד, ומשנגמל מיניקה (בערך בגיל 3 שנים), חנה הביאה אותו למרכז פולחני קטן שעמד בשילה (שבשומרון), והפקידה אותו בידי עלי, הכהן הקשיש שהיה מופקד על המרכז – ושם נטשה אותו.
בתמורה לקורבנה של האישה, שבאומץ לב קיימה את נדרה והקדישה לאלוהים את הבן שייחלה לו, נולדו לה עוד חמישה ילדים. השתלם לה. ושמואל ??? פרח הכהונה הפעוט, שעל גבו נעשתה העסקה, ננטש על ידי אמו. והוא לא ננטש פעם אחת, כי אם פעמים רבות. שכן בכל שנה חנה באה לבקרו במרכז הפולחני, ובתום הביקור היא שבה לביתה יחד עם כל בני משפחתה – אך בלעדי שמואל.
פרק זה הוא הראשון בסדרה שתוקדש לגיבורים הגדולים שעליהם מספר ספר שמואל. אנחנו נספר את סיפורם לאור התמורות ההיסטוריות שהתחוללו בזמנם, שמסבירות את הישגיהם הכבירים ואת כשלונותיהם הצורבים.
האזנה נעימה,
ליאורה ושרון.
