פרק בונוס באדיבות ״היסטוריה גדולה בקטנה״.
בין אם אתם חילונים גמורים או יהודים מאמינים, סביר להניח שיצא לכם לפתוח ספר תנ"ך. ובמקום בו יש ספר, יש סופר, ועורך, ואולי גם הוצאה לאור. אז מי באמת כתב את התנך, ולמה? בפרק זה עודד, דור ואני מדברים על ההיסטוריה של תקופת התנ״ך ועל כתיבת התנ״ך.
הפרק החותם את הסדרה שהוקדשה לחזון המרכבה שבספר יחזקאל, מתמקד בהשלכות שהיו לחזון לאחר ימיו של יחזקאל. השלכות שמלוות אותנו עד עצם היום הזה.
שנים ספורות לאחר שהנביא הלך לעולמו, החלה שיבת היהודים מבבל לירושלים – וזו שיבת ציון. מנהיגי השבים שחזרו מהגולה האמינו שהם חיים בראשית "עידן אחרית הימים", שהוא חלק מובנה בחזון המרכבה. בפרק זה אני מראה שהאופן שבו הבינו מנהיגי השבים מהגולה את תפיסת "עידן אחרית הימים" היחזקאליינית, הובילה לקרע חברתי עמוק בישראל, שבמרכזו עמדה השאלה: מי יהודי יותר, ומי יהודי פחות – ואדי השאלה הזו מוסיפים לבעבע גם בימינו.
אך לא רק ניצני הפילוג שמוכרים בשם "מיהו יהודי", חוצים את אוקיינוס הזמן, גם הציפייה לבית מקדש שלישי שיירד מהשמים ארצה, שאותו "ראה" יחזקאל בחזונו, מוסיפה לבעור בליבם של תנועת נאמני הר הבית, של אנשי מכון המקדש, וכמובן בליבם של נוער הגבעות. האזנה נעימה!
בפרק הקודם דיברנו על כך שלפי חזון המרכבה, נבוכדנצר, האימפרטור הבבלי, מעולם לא נכנס לירושלים, לא החריב את בית המקדש שבנה שלמה, לא הרס את העיר ולא הרג את תושביה והגלה אותם לבבל. לשיטתו של יחזקאל, אלוהים ירד ארצה במרכבתו ועשה את העבודה הזו בעצמו! דיברנו על הנסיבות ההיסטוריות ועל המוקש התיאולוגי שחייב את יחזקאל לספר את הסיפור הזה. מוקש שאולי "הוכיח" את עוצמתו האין סופית של אלוהים, אך באותה נשימה הפך אותו לחסר-בית, לאל שאדמתו כבושה, שמקדשו חרב ושעבודת הפולחן שהתקיימה לכבודו פסקה.
יחזקאל הבין היטב את הנגזרת של החזון שלו. הוא הבין היטב שעליו לתקן את המצב הזה ולהשיב את אלוהים לבית מקדשו (בית מקדש חדש, ישר מהאריזה, שירד מהשמים, שלו מייחלים נאמני הר הבית החיים בימינו) – ולכך מוקדש הפרק הזה. יחזקאל ערך בחזונו רפורמה המשפטית מרחיקת לכת, שאפשרה את שובה של המרכבה לבית המקדש, ואת שובם של בני ישראל לארצם ולאדמתם. לא חלפו שנים רבות והרפורמה המשפטית שערך בעיני רוחו התממשה בחלקה הגדול – וחבל מאד שהתממשה. שכן היא הפכה קריטריון אובססיבי הקובע מיהו יהודי יותר, ומי פחות. היא פלגה את החברה הישראלית שחייתה לפני 2500 שנים, והיא מוסיפה לפלג את החברה שבה אנחנו חיים.
הנביא יחזקאל שחי בבבל (תחום עיראק של ימינו) ראה באחד הימים את השמים נפתחים, ומתוכם מגיח רכב אש, שנחת בחצר בית המקדש שעמד בירושלים. רכב האש, הוא כמובן, המרכבה המפורסמת, שבה ירד אלוהים ארצה במטרה להרוס את בית המקדש שבנה שלמה, להחריב את ירושלים ולהרוג את יושביה!
סיפור בואה של המרכבה האלוהית לשחת את הארץ, פותחת בפנינו חריר קטן לספרות הנבואית. היא חושפת את ההתנגשות החזיתית והמרסקת שאיתה התמודדו הנביאים, שהאמינו בכל ליבם בעוצמתו וצדקתו האין סופית של אלוהים, לנוכח המציאות שבה חיו. בפועל, אמונתו של יחזקאל, לא אפשרה לו לתאר "חזון" שונה מזה שתיאר. הוא לא היה יכול לספר שנבוכדנצר, האימפרטור הבבלי היה זה שהחריב את ירושלים ואת המקדש.
על הקשיים הגדולים שהציבה אמונתו הגדולה של יחזקאל באלוהים, ועל הפתרונות המקוריים שמצא להם, אני מדברת בפרק מאלף זה.
לרגל יום כיפור, אנו מגישים לכם פרק בונוס. מהי האמת מאחורי יום כיפור? האם הוא באמת ״יום הדין״, או שמא משהו אחר? ליאורה ענתה על השאלות במסגרת הפודקאסט ״שלושה שיודעים״ (באדיבות כאן), ואנו שמחים לשתף איתכם את תשובותיה ואת השיחה שלה בנושא עם דודו ארז בפרק הזה.
בפרק זה עו"ד יגאל בורוכובסקי ואני בוחנים את סיפור המעשה שאירע בגן עדן, שבגללו השליך אלוהים מגנו את בני הזוג הראשון ואיתם את כל החיות כולן.
התמודדנו עם שתי שאלות גדולות:
1. איזו תכלית ממלא הסיפור אודות גן הפלאי, למה מלכתחילה הוא נכתב?
2. מדוע אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע, הייתה הפשע המושלם, שחילץ את כותבי התנ"ך מהגן ואפשר להם להתניע את העולם הריאלי שבו אנחנו חיים?
ההליכה בעקבות שתי השאלות הגדולות, הובילה אותנו אל הקושי הגדול שמציבה האמונה באל אחד, צודק, מושלם ואין סופי, שבהכרח ברא עולם מושלם – וגן עדן היה עולם מושלם. אלא שהגן היה מקום קפוא, סטאטי, שדבר לא התרחש בו. ואכילת הפרי האסור ש"חילצה" את כותבי התנ"ך מהגן, הכניסה אותם למלכודות היסטוריות ותיאולוגיות אחרות. שלהן, בסופו של דבר, מצאו פתרון בבניית עולם אוטופי, שעתיד להגיע ב"עידן אחרית הימים".
הפרק שלפנינו הוא מסע תיאולוגי והיסטורי כאחד – אחנו מקווים שתצטרפו אלינו למסע, ושבסופו תשתפו את הפרק, כדי שגם אחרים יוכלו להצטרף אלינו.
האזנה נעימה,
ליאורה ויגאל
פרק בונוס עבור 9 באב.
במסגרת התוכנית ״שיחות לילה״, אבי כץ אירח את ליאורה רביד ואת עו"ד יגאל בורוכובסקי. יחד, הם ניתחו את השאלה: האם מקרה ט' באב יכול לקרות גם היום?
לינק לפרק ב-103 FM: להלן.
מחבר ספר שמואל תיאר, בעדינות ובחמלה, את הסולם העולה במחלה שהשתלטה על כל חייו של שאול, שלא אפשרה לו לנהוג אחרת מכפי שנהג: לרדוף אחרי דוד במטרה להוציאו להורג.
בפרק זה שרון ואני מלווים את מסע הייסורים של שאול, שמנרדף הפך רודף, ושל דוד שברח מפניו. וגם כאן, כתמיד, שרון ואני מקדישים מקום לדרך עבודתם של עורכי התנ"ך, שליקטו לספרם גרסאות שונות שהשתמרו בזיכרון של קבוצות שונות בישראל, שסיפרו את אותו סיפור, רק במילים אחרות.
פרק שביעי בסדרה המוקדשת לגיבורים הגדולים של ספר שמואל
בשנים שבהן שקע שאול לתוך עולם של צללים, עלה דוד הצעיר על הבמה ההיסטורית – והוא לא עלה פעם אחת, כי אם שלוש. וכל אחת משלוש הפעמים, הייתה הפעם הראשונה. בראשונה משח שמואל אותו למלך. בשנייה נכנס דוד לתנ"ך כמנגן בכינור שהובא כדי לגרש את רוחות הבעתה שתקפו את המלך המיוסר. השלישית היא סיפור המלחמה בעמק האלה, שבה הרג דוד את גולית, הענק הפלישתי. (ובשלישית, שרון אלכסנדר "נכנס לנעליו" של גולית ונותן את אחד הקטעים החזקים והמצחיקים ביותר ששמעתי בחיים שלי. וגולית המסכן לעולם לא יחזור ולא יהיה מה שהיה…)
כל אחת משלוש הגרסאות היא עולם ספרותי והיסטורי שעומד בפני עצמו. ושלושת הסיפורים יחד שופכים אור נדיר על דרכי העריכה המיוחדים של התנ"ך, ועל החשיבות העצומה שייחסו כותביו לנוסחים השונים ולשרידי סיפורים שהגיעו לידיהם.
הפרק השישי בסדרה זו מוקדש לשסע העמוק ביחסים ששררו בין שאול לבין בנו הבכור, יונתן. פרק זה מראה שלקרע זה היו שתי סיבות גדולות, שכרוכות ומלופפות זו בזו: האחת היסטורית והשנייה מחלתו של שאול שכבר החלה פורצת החוצה.
הסיבה ההיסטורית מעידה, ששאול שנלחם כל ימיו בפלישתים, שלכאורה היו האויב המר של בני ישראל – נלחם באויב הלא נכון!לדברינו, אין ספק שיונתן, שראה את המציאות נכוחה, הבין שהמלחמה בפלישתים, שהייתה מלחמה ללא הכרעה, הקיזה לשווא את דם שני הצבאות, וחשפה את ישראל ואת הפלישתים לאיוב משותף שסיכן את קיומם של שניהם כאחד.
אלא שבנקודה היסטורית זו, שאול כבר לא היה כאן. ויונתן לעולם לא יוכל להחזירו …
האזנה נעימה,
ליאורה ושרון
