מזה שנים רבות רווחת בישראל, ולא רק בישראל, "אמת ידועה לכל", אמת שאומרת שאנשי הכת שחיו בקומראן קיימו את מועדי הפולחן שלהם לפי לוח שנה "שמשי", שמונה 364 ימים בשנה, ששומר על הערך 7 המקודש, ושמחולק ל-52 שבתות.

הפרק שלפנינו יוצא בעקבות "אמת ידועה לכל" זו, אמת שמבוססת על שגיאות בחשבון פשוט, שעליהן הוקם מגדל גבוה של טענות מופרכות, חסרות היגיון  ואבסורדיות.

פרק משעשע (וטוב שיש גם כזה), שמוקדש לכל חובבי הפרדוקסים שבינינו.

האזנה נעימה,

ליאורה

מתוך המגילות עולה שאנשי הכת שחיו במצוק המבודד והצחיח ייחלו ליום  שבו תפרוץ מלחמת בני אור בבני חושך. הוא היום שבו ישפוט אלוהים את היקום ויכחיד את הרשעים, ושמיד לאחריו יפציע "עידן אחרית הימים" והם יחזרו לירושלים ולמקדש, וישיבו לידיהם את השררה שנגזלה מהם בכוח הזרוע.

מתוך המגילות עולה בבירור שאנשי הכת, שעזבו את ביתם ופרשו ממשפחותיהם והקריבו את כל חיי ההווה שלהם, האמינו שיום התשלום האלוהי יתרחש היום, אולי מחר, אבל לבטח עוד בימי חייהם.  ולא, לא לאחר מותם ולא בגן עדן.

יופי.  אז מתי יגיע היום הנכסף הזה?

מגילות רבות מעידות שאנשי הכת נהגו לפי לוח שנה מיוחד, שמפורט בספר היובלים, שהוא אחד הספרים החיצונים (אסופת ספרים שלא נכנסה לתנך).
כנראה שהם פיצחו את הקוד של לוח השנה של היובלים, ושלפיו הם יכלו לחשב מתי תפרוץ מלחמת בני אור בבני החושך, שבסופה יגיע יום התשלום והם יפשטו את בגדיהם הבלויים והמאובקים וילבשו בגדי הדר ויחזרו לירושלים.

ללא שימצא להם לוח שנה שלפיו יכלו לחשב מתי אלוהים יגמול להם על נאמנותם לו, מדוע הקריבו את כל חייהם על מזבח אמונתם לו?

המגילות מהללות, משבחות ומרוממות עד כדי גוזמה שאין למעלה ממנה את הכוהנים מבית צדוק, כמי שעמדו בראש הכת וכמי שבעידן אחרית הימים יחזרו לירושלים ויעמדו בראש בית המקדש.

סיפורם של הכוהנים מבית צדוק מוכר היטב. מדובר בכוהנים חסרי כל חשיבות וייחוס, שבטוויסט היסטורי הפכו למשפחה החזקה והעשירה ביותר בישראל.
משפחה שהחזיקה במשך מאות שנים בשני מרכזי הכוח בישראל: הם עמדו בראש החברה ובראש בית המקדש שעמד בירושלים.

ואז ביום אחד הכל הסתיים. הם סולקו מהמקדש והפכו אבק נישא ברוח.
אחדים מהם הגיעו לקומראן וייסדו שם כת ששרדה במשך למעלה מ-200 שנים.

המגילות שכתבו אנשי הכת ספוגות בכמיהה לחזור לירושלים ולמקדש, ולהשיב לעצמם את השררה שנגזלה מהם. אלא שאנשי הכת הבינו היטב שאין שום סיכוי שהדבר יקרה, ובהדרגה שקעו לתוך עולם אפוקליפטי, שבמרכזו עומדת הציפייה לבואה של "מלחמת בני אור בבני חושך". מלחמה שבה אלוהים ומלאכי הקודש ימגרו את הרשעה מהעולם, ושלאחריה יגיע עידן אחרית הימים שבו, הכוהנים האומללים שחיו בפינה הכי דרומית ושוממת בישראל, ישובו לירושלים ולמקדש.

סיפור עלייתה ונפילתה של משפחת הכוהנים מבית צדוק, וסיפור מגילת מלחמת בני אור בבני חושך הם סיפור אחד שעומד במרכז הפרק השלישי.

אנו מעלים היום פרק בונוס שהוקלט בעבר לרגל תשעה באב, אך שטרם הועלה כאן לפודקאסט.

בפרק מתוך התוכנית ״שלושה שיודעים״, דודו ארז וליאורה שוחחו על הסיבות ההיסטוריות שהובילו לחורבן שני בתי המקדש, על תנועות משיחיות – ומה היא משיחות, וכן על תנועות משיחיות שפועלות בימינו, גם בתוך הצבא.

וכן, שיהיה ברור: הצבא נכנע לקבוצות לחץ של רבנים משיחיים שעומדים בראש מכללת בני דוד שבעלי.

האזנה נעימה!

הפרק הקודם הוקדש לשנת 1947 ולסיפור הדרמטי של מציאת המגילות הראשונות ורכישתן. הפרק שלפנינו הולך צעד נוסף קדימה ומתמקד בשני עניינים עיקריים.

העניין הראשון עוסק בממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו בקומראן. אין ספק שהמגילות, הן הכתר של כל הממצאים כולם, אך הן לא כל הסיפור. באתר חשפו הארכיאולוגים מתחם מגורים קטן, עשיר בממצאים מרתקים וייחודיים, שמעידים שבמקום חייתה קבוצת גברים, שלהם הייתה אוריינטציה כוהנית וטהרנית מובהקת – ועל הממצאים האלה ועל משמעותם, אני מספרת בפרק זה.

העניין השני מתרכז במאפיינים המובהקים שמייחדים כת מכל קבוצה אחרת. ואכן, כולנו משתמשים במונח "כת", אך מהי כת? ומה היו המאפיינים והבלעדיים של הכת שחייתה בקומראן במשך יותר מ-200 שנים?

ארבעת הפרקים הבאים בפודקאסט שלנו מוקדשים לסיפורה של כת גברים מסתורית, סגפנית ומבודדת, שהתקיימה במשך למעלה מ-200 שנים בקומראן. אנשי הכת כתבו את "המגילות הגנוזות". מגילות שאותן גנזו בכדי חרס, ואת הכדים הטמינו במערות הפזורות סביב מתחם המגורים שהקימה.

מתוך המגילות עולה שמנהיגי הכת השתייכו למשפחת כוהנים מיוחסת ועשירה בשם צדוק, שעמדה בראש החברה הישראלית ובראש בית המקדש השני. ואם כך, מדוע הם נמלטו מירושלים, ומי היו נחשי האפעה שמפניהם נמלטו?

מתוך המגילות עולה שאנשי הכת ציפו והתכוננו לבואה של מלחמת קץ הימים, היא "מלחמת בני האור בבני החושך". מלחמה שתפרוץ מתוך מתחם המגורים שהקימו, ושתסתיים ביום שבו שונאיהם "בני החושך" ייפלו לתוך תהומות האש. ואילו הם, "בני האור", ישובו לירושלים ולבית המקדש. וכדי שהציפייה המיוחלת תתגשם, מנהיגי הכת קבעו לאנשיהם שורה ארוכה של דיני טומאה וטוהרה קיצוניים שבקיצוניים, ועונשים אכזריים למי שיפרו את חוקיהם – למה?

שרון ואני מספרים את סיפורה של הכת, והפרק הראשון מוקדש לסיפור הלא יאמן של מציאת המגילות, ולסיפורם של פרופ' אליעזר ליפא סוקניק ובנו, אינדיאנה ג'ונס האמיתי – הלוא הוא פרופ' יגאל ידין (שהיה הרמטכ"ל השני).

האזנה נעימה,
ליאורה ושרון.

השאלה המרכזית שעומדת בבסיס שני הפרקים האחרונים היא מה מסביר תופעה חד-פעמית בתולדות האנושות, והיא הקמת מפעל כתיבה שפעל במשך כ-700 שנים ברציפות, מפעל שהפיק ספר אחד בלבד (שבו גם מסורות קדומות בהרבה)?

בפרק השני אנחנו מתרכזים במספר שאלות מרתקות נוספות. האחת היא שכותבי התנ״ך העלימו מספרם את כל המאורעות הדרמטיים שהתרחשו במהלך מאות השנים שכתבו את ספרם. למשל, שהארץ נכבשה ע"י היוונים והרומים, וחורבן המקדש השני (ועוד). אנחנו שואלים מדוע כותבי התנך התמקדו בעבר ההולך ומתרחק של ישראל, והעלימו מספרם אירועים כל כך דרמטיים, שלהם היו עדים?

שאלה נוספת, חשובה ונוקבת באותה מידה, היא מה הייתה הסיבה שהביאה לעצירת מאות שנות כתיבת התנך ולחתימתו? מדוע לא כותבי התנך חתמו את ספרם, כי אם חוג החכמים (חז"ל), שלא היו שותפים לכתיבת התנך ולא השתייכו לחוג בית המקדש?
מדוע הופסקה כתיבת התנ״ך?

לשאלות האלה, ולרבות נוספות, חייב להיות הסבר. ואת ההסבר שרון ואני מציעים בפרק השני שמוקדש לכתיבת הספר החשוב והמשפיע ביותר בתולדות האנושות: התנ"ך!

קודם כל, ברוכים השבים לשרון אלכסנדר שחוזר לתוכנית בפרק זה!

כתיבת התנ"ך נמשכה כ-700 שנים ברציפות, ויש חוקרים המדברים על 1000 שנים – ודי בעובדה זו כדי לקבוע שמדובר במפעל כתיבה חד-פעמי בתולדות האנושות! ברור לגמרי שאף אחד לא מקים מפעל כתיבה במטרה להפיק ספר אחד, שכתיבתו תימשך 700 שנים, בתקווה שבעתיד רחוק ומעורפל הוא ייהפך לספר הנמכר ביותר של כל הזמנים, ויתורגם לשפות שעדיין לא דוברו בזמן כתיבתו. זה לא הגיוני.

אלא שזה בדיוק מה שקרה, ועובדה זו היא הסיפור שמאחורי הסיפור!

בשני הפרקים שרון ואני יוצאים אל התחנה שעומדת בקצה הראשון של כתיבת התנ״ך. אנחנו יוצאים בעקבות סיפורים פשוטים ובעקבות שברירי סיפורים, ושמות של גיבורים שלא אומרים כלום לאף אחד, שבעיני רבים נראים בנאליים ומגוכחים. אלא שבעיני כותבי התנ"ך, שהיו אחראיים לכתיבת הספר המשוכלל ביותר שנכתב בזמן מן הזמנים, הפירורים האלה היו יקרים מפז, ועל-כן הם מירקו וליטשו אותם ושימרו אותם – ולו אנחנו עמדנו במקומם, היינו נוהגים בדיוק כמותם.

להלן, החלק הראשון של הסיפור שעומד מאחורי הסיפור.

ליאורה ושרון.

בפרק הקודם העלינו את ההשערה שדמותו של שאול, כדמות של "גיבור טרגי" עוצבה לפי הכללים שהכתיבו את הטרגדיה היוונית, שהועלתה כמחזה לפני כ-3000 שנים ואפילו 4000 שנים. בטרגדיה היוונית, עושה הגיבור טעות שמכונה "הַמַרְטִיָה". ההַמַרְטִיָה היא טעות פטאלית, שנעשתה בהיסח הדעת וללא כל כוונה. אך הטעות, שהיא לב הטרגדיה היוונית, מפעילה את כל ההתרחשויות המובילות למותו הידוע מראש של הגיבור, ולרוב גם של ילדיו.

בסיפורו של שאול אנחנו מסמנים V על כל אחד מהקריטריונים של הטרגדיה הייוונית. בפרק זה אנחנו מתמקדים בהַמַרְטִיָה, בטעות הפטאלית שעשה שאול, שחרצה את גורלו ואת גורל בניו.

האם מחבר ספר שמואל הכיר את הטרגדיות היווניות וברוח הכללים שלהן עיצב את דמותו של שאול? אף חוקר רציני לא יכול להתחייב, ולהשיב בחיוב על שאלה זו – זה לא רציני. באותה מידה, אף חוקר רציני לא יכול להתעלם מהאפשרות שזה בדיוק, בדיוק מה שקרה!

הפרק המוקדש ל"דמותו הטרגית" של שאול, לוקח אותנו לאחד התיאטראות שפעלו ביוון העתיקה, שבהם הועלו מחזות קומיים, סאטיריים – וטרגדיות, כמובן. והדיבור על ה"טרגדיה היוונית", הוא דיבור על מחזה שפעל לפי כללים ברורים – והכללים האלה, אחד לאחד, מתקיימים בסיפורו של שאול!

שאול הוא לא דמות טרגית במובן המקובל בימינו. אבל הוא דמות טרגית משום שבהיסח הדעת הוא ביצע את הטעות, את ההַמַרְטִיָה, שהיא לב הטרגדיה היוונית, שמביאה לחורבנו, ה-happy end הידוע מראש של הגיבור.

האם מחבר ספר שמואל הכיר והעתיק לחיבורו את הכללים המכתיבים את הטרגדיה היוונית? המאזינים ישפטו בעצמם!

בפודקאסט של התנ״ך, ד״ר ליאורה רביד חושפת את האמת המרתקת שמאחורי הסיפורים התנכיים המוכרים לכולנו. ניתן לתרום לפודקאסט בפטריאון.