96: משיחיות – החרדים הלאומיים

הפרק שלפנינו הוא החמישי והאחרון בסדרה שהוקדשה לנושא המשיחיות.

הפרק הזה עוסק במשיחיות "החרדלית" שלכאורה, ורק לכאורה, מזוהה עם משנתו של הרב צבי יהודה קוק, הוא הרב הגדול של הציונות הדתית.

עד לפני כ-50 שנה הציונות הדתית נחשבה ליברלית. ציונות שבה בנים ובנות למדו יחד.  בתנועת הנוער 'בני עקיבא' הבנים והבנות שרו ורקדו יחד; וכשהתגייסו לצבא, הם כמובן שירתו יחד. ואז הכל התהפך! הם הפכו "חרדלים" וכל מה שהיה מותר בעבר, הפך אסור באיסור מוחלט!

הרבנים של הזרם החרדלי לא מסתפקים בכך שהם דורשים שכבר מגיל הילדות המוקדם תתקיים הפרדה מוחלטת בין בנים לבין בנות. הם מתנגדים בתוקף לשירות צבאי של בנות דתיות, ועוד יותר מכך: הם איימו על הרמטכ"ל  שהם ימנעו מהבחורים שהתחנכו בזרם החרדלי לשרת בצבא אם ביחידות שבהן משרתים חיילים חרדליים, תשרתנה גם חיילות.

השאלה מה גרם לכך שהציונות הדתית והליברלית התהפכה והפכה חרדלית, עומדת במרכז הפרק שלפנינו. אנחנו מנסים להשיב כאן על השאלה מדוע ההקצנה הזו הופנתה דווקא כלפי בנות, ואיך כל זה קשור לתפיסה המשיחית, ולמלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. וכן, הכל קשור!

תמליל הפרק

הפרק שלפנינו הוא החמישי והאחרון בסדרה שהוקדשה לתפיסה המשיחית למן ימי התנך ועד ימינו. סדרה בת שלושה פרקים שתפחה לחמישה, ושעדיין לא מגרדת את אפס קצהו של התפיסה המשיחית.    

בפרק הקודם דיברנו על העקרונות המשיחיים של מאיר כהנא, מייסד מפלגת כך, שאיתמר בן גביר נחשב לממשיכו. והגם שבצלאל סמוטריץ לא נחשב כהניסט, הוא מזוהה עם אותן תפיסות עצמן. 

בפרק זה נפנה אל התפיסה המשיחית שמזוהה עם החרדלים. כלומר עם הדתיים הציוניים והלאומיים. ועוד לפני שנצא לדרך עלי להעיר שלוש הערות חשובות. ההערה הראשונה אומרת שחלק גדול מהדברים שנגיד לקוחים מתוך ספריהם המצוינים של ספי רכלבסקי, 'חמורו של משיח' ומתוך ספרו של יאיר שלג : "החרד"לים – היסטוריה, אידיאולוגיה, נוכחות". וכמובן שגם ד"ר גוגל מספק הרבה מאד חומר חשוב.  ההערה השנייה אומרת שהחרדלים אינם כהניסטים. החרדלים רואים עצמם כמי שהולכים בדרכו של הרב צבי יהודה קוק ז"ל שאמנם היה אדם דתי מאד, ובכל זאת היה איש מתון בהשקפותיו. בניגוד לכהנא הרב קוק לא קרא לא קרא לאלימות, ולא קרא לכפייה דתית ולהפיכתה של מדינת ישראל למדינה הלכתית. הוא לא קרא לטרנספר של הערבים ולא קרא לטרור נגד ערבים ונגד יהודים שאינם מקבלים את משנתו. בניגוד לכהניסטים ולבן גביר שנמשך כפרפר להר הבית, הרב קוק אסר את העלייה להר (אם בשלב מסוים היתיר את האיסור) וההערה אחרונה: כשם שהכהניסטים מייצגים רק פלח אחד בציבור הדתי, כך גם החרדלים. מדובר בשתי קבוצות קצה שאינן משקפות כל חובשי הכיפות הסרוגות.  

ועכשיו נפנה למלחמת ששת הימים  

הסיפור המשיחי של המאה ה-20, של החרדלים, וגם של מאיר כהנא, מתחיל בשנת 1967. מכל בחינה מלחמת ששת הימים היא קו פרשת המים המשיחית של הימין הקיצוני. כידוע המלחמה הוכרעה בשלוש השעות הראשונות, כאשר חיל האוויר הישראלי ריסק באבחה אחת את חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה.  ולא רק שהמלחמה הוכרעה בשלוש שעות, בשישה ימים כבש צהל שטחים שבהם ערים שמוזכרות בתנך, שעד כה היו בעיקר תחת השלטון הירדני. הכוונה לשכם, חברון, בית-אל ועוד. והכי חשובה היא כמובן ירושלים המזרחית שבה עמדו שני בתי המקדש, שבה עומד הכותל (ומסגד אל אקצא וכיפת הסלע. ובפרק הקודם אמרנו שלתפיסתם של הכהניסטים, שום גאולה ושום משיח לא יגיע כל עוד הר הבית משמש מקום תפילה של המוסלמים….).

אנחנו החילונים, שכהנא כינה בשם מתייוונים, זקפנו את ההישג האדיר של ניצחון מלחמת ששת הימים לזכות הצבא. אך מנקודת מבט דתית ומשיחית, הניצחון הגדול היה סימן מובהק וחד משמעי להתערבות משמים!!!    

הנה, אחרי יותר מ-2000 שנה מקומות המוזכרים בתנך חזרו לידינו!! חד משמעית, דבר עצום שכזה היה יכול להתרחש רק הודות להתערבותו של אלוהים, שבאיחור אלגנטי של כמעט 3000 שנה הוא סוף סוף עשה את המוטל עליו!

ואכן רוממות הרוח לנוכח ההישג הפנטסטי של הצבא מילאה את כל שְׂדֵרוֹת החברה הישראלית, אך הדמות החשובה לכל מה שנגיד מעכשיו הוא הרב צבי יהודה קוק ז"ל,  בנו של הרב אברהם יצחק קוק, הוא הרב הגדול של הציונות הדתית .  ברוח האמונה המפרשת את ניצחון המלחמה כניצחון כוחות האור על כוחות הרשע, כתב הרב קוק למשה דיין שהיה שר הביטחון דאז את הדברים הבאים. להלן ציטוט קצר ומקוצר ממכתבו:

"… אחת וּלְתָמִיד הדברים ברורים ומוחלטים, כי אין כאן שום שטחים ערביים ואדמות ערביות, אלא אדמות ישראל, נחלות אבותינו הנצחיות, אשר אחרים באו ובנו עליהם (הכוונה לפלסטינאים), …. אנחנו מעולם לא עזבנו ולא נתקנו את נחלות אבותינו, תמיד תמיד המשכנו את כל קשרי תודעתנו איתן…."

ועוד המשיך וכתב: "להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, ליישב את שוממותיה, היא מצות התורה הברורה והמחייבת את כולנו…: להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו היא מצות התורה הברורה שהמחייבת את כולנובספרו "אורות" הוסיף הרב את הדברים הבאים:  "עכשיו היא תקופת גאולה, עכשיו אנחנו עומדים בפתחם של ימות המשיח".

ארץ ישראל תופסת מקום מרכזי במשנתו של הרב קוק, שבה ראה את מקומו הטבעי של עם ישראל. הרב ראה בעלייה ארצה ובהתיישבות, ציטוט:  "קדושה וּתְקוּמָה של כל אומתנו הקדושה, יחד עם כל תורתנו". וכמובן שראה בניצחון מלחמת  ששת הימים גילוי של כוח ההשגחה האלוהית בהיסטוריה של עם ישראל.

            חשוב לשים את האידיאולוגיה של הרב קוק בקונטקסט היסטורי מדויק. למן אמצע המאה ה-8 לפנה"ס ועד לשנת 1948 ארץ ישראל הייתה ארץ כבושה, שזה כמעט 3000 שנה. וגם לאחר שהפכה מדינה עצמאית, ערים ומקומות הנזכרים בתנך נמצאו בעיקר תחת השלטון ממלכת ירדן. ולכן בשום שלב לפני מלחמת ששת הימים לא ניתן היה להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, וּלְיַשֵּׁב את שוממותיה! כפי שקבע הרב. לפיכך, האמונה שחובה להתנחל בשטחים שכבש צהל היא תולדה ישירה של מלחמת ששת הימים, שלא הייתה יכולה להתרחש בשום שלב קודם לכן, ומכאן מובנת גם התרגשותו הגדולה של הרב שקבע ש"עכשיו אנחנו עומדים בפתחם של ימות המשיח", ושההתנחלות בשטחים שכבש צהל היא תחילתה של הגאולה השמיימית.  היות שהרב לא קבע מה צריך להיות השלב הסופי והאחרון של הגאולה,  לא ברור מה מבחינתו הייתה צריכה להיות הגאולה השלמה.

הרב אברהם יצחק קוק ובנו, הרב יהודה צבי קוק היו הרבנים הגדולים ביותר והמשפיעים ביותר של הציונות הדתית של המאה ה-20, והשפעתם עומדת בעינה גם היום. האב , הרב אברהם יצחק הכהן ז"ל (1865-1935) שנחשב לאחד מאבות הציונות הדתית, ייסד את 'ישיבת מרכז הרב בירושלים' שנקראת על שמו. וישיבת מרכז הרב נחשבת ל"ספינת הדגל של הציונות הדתית". האב, ולאחריו הבן עמדו בראשה. 

            נחזור לשנת 1967 ולתוצאות מלחמת ששת הימים.  הדור הראשון של המתנחלים שנעתרו לקריאתו של הרב היו אנשי גוש אמונים.  אלא שלמגינת ליבו, ולמגינת ליבם של תלמידיו וממשיכי דרכו, ההתיישבות לא הביאה את ימות המשיח. המשיח לא בא וגם לא טלפן. 

והכי חמור, שש שנים אחרי האופוריה של ששת הימים הגיעה הנפילה הגדולה של מלחמת יום כיפור (1973). מלחמת יום כיפור, בדיוק כמו ה-7 לאוקטובר 2023,  הייתה תולדה של מוות מוחי של הצבא ושל הדרג המדיני.  ההיערכות של הצבא המצרי והסורי הייתה גלויה לעין וגם התראות חמות, פושרות וקרות הגיעו – אך אלה נתקלו בחומה בלתי חדירה של אטימות. בַּפֹּועַל, קו ישר של מוניטור של מת, לא היה יכול להיות יותר ישר, לא לפני מלחמת יום כיפור ולא לפני המלחמה שפרצה ביום שמחת תורה 2023 – וכעובדה כל האלופים וראשי השב"כ והמוסד שמתראיינים מאז בלי הרף, מודים שאין ביכולתם לספק הסבר הגיוני אחד, איך ברגע האמת הכל, אבל הכל כשל. 

אך מכיוון שאסור להניח לעובדות לרפות את ידינו, האמונה שהמשיח כבר כאן ושחמור קטן ולבן חונה במוסך, הלכה והקצינה אחרי מלחמת יום כיפור, כפי שהיא מקצינה גם היום, ועל כך דיברנו בפרק הקודם.  כדי להבין מה המשמעות המעשית של הקצנה זו, נצטט מדבריו של הסופר והעיתונאי יאיר שלג:

"בתוך עולמה של הציונות הדתית מתקיימת כבר קרוב ליובל שנים (דהיינו, למן שנת 1973) קבוצת משנה משמעותית. מדובר באנשים שהשקפת עולמם ציונית לחלוטין: הם משרתים בצבא, מייחסים חשיבות לתרומה מקסימלית למדינה ולחברה ואף רואים במדינה ערך דתי. לעומת זאת, מבחינת יחסם לתרבות המערבית החילונית הם דומים הרבה יותר לחרדים. הם משתדלים להתרחק מצריכת תרבות חילונית ואף להקפיד באופן קיצוני על הלכות צניעות ועל הפרדה בין נשים לגברים (עוד מעט נדבר על הדרישה להפריד שנשים לא ישרתו יחד עם גברים דתיים). במשך השנים הם זכו לכינוי חרד"לים (חרדים לאומיים). הם אחראים לכמה מהתהליכים הבולטים בציונות הדתית של הדור האחרון – בעיקר בעניין ההפרדה בין המינים והקמת מוסדות חינוך שמתגאים בהקפדה תורנית יתרה, ובד בבד הם פוגעים במוסדות הוותיקים של החינוך הממלכתי דתי. בשנים האחרונות הם אף בולטים ברמה הכלל לאומית: בקמפיינים נגד הקהילה הלהט"בית (סמוטריץ כינה אותם בהמות. יגאל וויישטיין: סוטים) ובלחץ על הפוליטיקה החרדית שלא להסכים לפשרות בעניין מתווה הכותל ובתחום הגיור."

בספרו 'חמורו של משיח' שעליו המלצנו פעמים רבות, חידד ספי רכלבסקי את התופעה החרדלית.  רכלבסקי דיבר על כך שבעבר בני הנוער הדתיים שהשתייכו ל'בני עקיבא'  למדו יחד, רקדו יחד, שרו יחד, שירתו יחד בצבא ורחצו יחד בבריכות.  אך מה שהיה מותר בעבר, הפך אסור בימינו. ציטוט קצר ומקוצר מדבריו:

 "היום הכל נעלם. אין רחצה מעורבת, לא ריקודים מעורבים ולא פעילות מעורבת בבני עקיבא. לא בחינוך … ואפילו לא בבתי הספר היסודיים. הכל נפרד. בנים לחוד, בנות לחוד. נגמר הערבוב". מה שהיה מותר פעם אסור היום".  

ועוד ציטוט שיוביל אותנו לתפוח אדמה לוהט במיוחד: שירות נשים בצבא, ועוד יותר חמור שירות של לוחמות – והכי חמור: שירות מעורב. כאן צריך לציין שלהנהגה החרדית, הכוונה לש"ס וליהדות התורה ,אין בעיה של שירות נשים בצבא, משום שאצלם הבחורים לא משרתים בצבא. וכך כתב רכלבסקי:

"ביהודה ושומרון התפתחה ציוויליזציה דתית משיחית שלמה, עם מוסדות רבים ועם תקציבים. עם מפעל ישיבות ההסדר …..וגם השירות הצבאי נמצא תחת השגחת הרבנים , שברובם המכריע שייכים למשיחיות קוק….  אלה מאפשרים בניית כוח צבאי הנשמע לרבני משיחיות קוק."

ועוד אחד קשוח : לשלטון המדינה ולצבא אין ערך משל עצמם, אלא לפי מעשיהם בעניין תהליך הגאולה. …. השירות בצה"ל הפך לטעמם של מנהיגי הציבור …. משירות בצבא הגנה לישראל, לשירות בצבא התקפה לגאולה. …..השירות כולו הפך אמצעי בשירות התוכנית המשיחית.  (עמ' 91)

וציטוט מעמ' 244.   אי הטיפול באלימות דתית יוצר עוד ועוד אנרגיה של הקצנה דתית. …  רבנים מרכזיים לא היו מגיעים לכדי פסיקה של מרד בצבא, אלמלא היו משוכנעים מניסיון העבר ששום מחיר לא ייגבה מהם. כך או כך המדינה תמשיך להעסיק אותם בשירותם הצבאי, והחוק שנראה מוצק יתגמש בפניהם שוב ושוב.

נזכיר אחדים מבין שמות הרבנים הבולטים והמשפיעים שאליהם התכוונו רכלבסקי ושלג: והמשפיעים שבהם:הרב שלמה אבינר, הרב חיים דרוקמן ז"ל, הרב דוב ליאור, הרב צבי ישראל טאו, הרב יגאל לוונשטיין. הרבנים האלה רואים עצמם תלמידים של הרב קוק ורואים עצמם ממשיכי דרכו, וכולם  צמחו בתוך הציונות הדתית והליברלית שבעבר הייתה מיוצגת בכנסת ע"י המפדל. וכך בעוד שהרב קוק היה אדם דתי מאד, השקפת עולמו החברתית הייתה מתונה.  הוא בשום אופן לא קרא להשתלטות הרבנים על הצבא ולא איים על הרמטכ"ל במרד. הוא לא קרא להפרדה מוחלטת והרמטית בין בנים לבנות ובוודאי שלא חשש שהשמים יפלו אם אוי אוי אוי, חייל חרדלי ייראה חיילת ויאלץ לנשום את אותו אויר.

יאיר שלג וספי רכלבסקי תיארו בצורה מדויקת כיצד מי שהיו תלמידיו של הרב קוק ושעומדים בעשרות השנים האחרונות בראש הציונות הדתית, הפכו בהדרגה למנהיגים קיצוניים ומוכי אימה מנוכחותן של נשים בסביבתם. אלא שהם לא הסבירו את הסיבה לתופעה שאותה תיארו, ולכן הפודקאסט של התנך מציע את שירותיו הטובים …

            ברור לגמרי שהגאולה לא הגיעה לאחר מלחמת ששת הימים . היא לא הגיעה גם בעקבות ההיענות לקריאתו של הרב להתיישב בגבולות הארץ המובטחת שנזכרים בתנך.  המסקנה ברורה.  על פני הארץ היה משהו פגום שעצר את השלמת תהליך המשיחיות שאך החל. 

ו*ראייה לכך הייתה מלחמת יום כיפור שפרצה בהפתעה גמורה ומוחלטת שש שנים מאוחר יותר. המשוואה ברורה. אם מלחמת ששת הימים הוכרעה בשלוש שעות הודות להתערבות משמים, הרי שגם האטימות המוחלטת של הצבא והדרג המדיני בתקופה שקדמה למלחמת יום כיפור, הייתה יד אלוהים. ולמרות שאיש לא האשים שהנשים הן שעצרו את הגאולה שאך יצאה לדרך,  כעובדה, לאחר מלחמת יום כיפור הפכה הציונות הדתית והליברלית לחרדלית, לטהרנית, שמחמירה בהילכותיה. רק לאחר מלחמת יום כיפור הוקמה  גדר שמפרידה בין בנים לבין בנות וכל מה שהיה מותר בעבר, הפך אסור בהווה.  

אם זה המצב משמע שחייב להיות משהו פגום. יש משהו שמעכב את תהליך הגאולה ואת בואו של המשיח, שהרי אין גאולה ללא משיח  – והיות שההקצנה הייתה כלפי נשים, האצבע הופנתה כלפיהן. ולמה נשים??

תשובה:  משום שלפי התנך דם המחזור החודשי ודם הלידה נחשבים טמאים, וכך גם יחסי מין (אם כי בדרגת טומאה קלה). בקיצור,  היות שטומאה היא חלק טבעי ונורמאלי בחיי האישה, והיות שלא ניתן להימנע ממנה, והיות שהמחנה הדתי והליברלי לא הקפיד הקפדה מטורפת על הפרדה בין נשים לגברים, טומאה חדרה למחנה ואלוהים עצר את תהליך הגאולה שאך יצאה לדרך.

חשוב לציין שזו הפרשנות שלי, ושיתכן שהיא שגויה. אך מכיוון שהחרדליות והמשיחיות הולכים יחד ושלובים זה בזה, ההסבר להקצנה שאותה תיארו שלג ורכלבסקי חייב להיות חשש מטומאה שמקורה באורח החיים של האישה.

כדי לחזק את דברינו נחזור לסדרה שנתנו לפני מספר שנים, שהוקדשה לכת הגברים שחייתה בקומראן. היא הכת שכתבה את המגילות הגנוזות, שמוכרים גם בשם "איסיים". 

בפרקים שהוקדשו לחיי הכת דיברנו על כך שהחשש מפני טומאה הכתיב את כל אורח חייהם. דיברנו על דיני הטוהרה הנוקשים שקבעו לעצמם. על ההיררכיה הקשוחה שנהגה שם, עד שאם, חלילה, מי שהשתייך לרובד הנמוך של הכת נגע במקרה במי שנמצא במעמד גבוה ממנו, על האחרון היה להזדרז ולהיטהר במקווה. דיברנו על החובה להיטהר ולהחליף בגדים לפני כל ארוחה, ועל כך שקדושת השבת דחתה קיפוח נפש – ועל מי שחלילה נפל לבור ביום שבת, היה להתכבד ולהישאר שם עד צאת השבת. וכמובן שבשל החשש מהטומאה שנוצרת במהלך חיי האישה, נשים לא חיו בקומראן.

הסיבה לחוקים הנוקשים שקבעו מנהיגי הכת הייתה האמונה שמלחמת בני אור בבני חושך תפרוץ מתוך מחנה מגוריהם שבקומראן.  שכן, לאמונתם אלוהים ומלאכי הקודש היו אמורים להשתתף במלחמה, ולכן על המקום היה להיות טהור מכל טומאה, שהרי אלוהים ומלאכי הקודש לא יתייצבו למלחמה במקום טמא. ואם כך חלילה יקרה, אלוהים ימשיך לבלות עם המלאכים בשמים, ולאנשי הכת יישארו תקועים בחור הנידח והנורא שבו הם חיו. 

במילים אחרות, לדעתנו במרחק של יותר מ-2000 שנה אנחנו חוזרים על אותה סיבה עצמה. ולמרות שאנשי הכת, ולמרות שהרבנים שאת שמם ציטטנו קודם, לא מסבירים את ההפרדה המגדרית בשל החשש מפני טומאה שמקורה בחיי האישה – ברור שאין סיבה אחרת שמסבירה את התופעה שהתפתחה בקרב הציונות הדתית, שהפכה חרדלית ושאותה תיארו רכלבסקי ושלג.  אין שום היגיון להקצנה שמופנית אך ורק כלפי נשים במנותק לאכזבה שהגאולה שהרב הגדול היה משוכנע שהגיעה – לא הגיעה לאחר מלחמת ששת הימים. והעובדה שבמקום גאולה חטפנו את מלחמת יום כיפור, משמשת הוכחה לכך שמשהו כאן לגמרי לא בסדר.  המלחמה שפרצה בהפתעה גמורה עצרה את תהליך הגאולה, שלפי הרב קוק בישר את תחילתם של ימות המשיח. מנקודת מבט דתית דבר שכזה לא היה יכול

הרבנים החרדליים באמת הצליחו להעיף את הנשים מהמרחב הגברי ביישובים שבהם היה להם כוח והשפעה ובמידה רבה גם שליטה על התושבים.  כל זה טוב ויפה עד גיל הצבא. ואז, שומו שמים, הצעירים מגיעים לגיל הגיוס, ובצבא לא התקיימה הפרדה מגדרית. אמת שישנם חילות שבנות לא שירתו בהם בשל שיקולים צבאיים ורפואיים (והגבולות כל הזמן נפרצים). ותמיד הייתה הפרדה בין מגורי בנות לבין מגורי בנים.  אך הפרדה מגדרית יזומה שאומרת שאסור לבנים ולבנות לשרת יחד באותה יחידה ולאכול באותו חדר אוכל ולהשתתף באותם ערבי הווי, זה לא היה.  מה שאומר שבגיל 18 כל החינוך החרדלי ירד לטמיון – וזה כמובן היה אסון נוראי והרבנים יצאו למלחמה נגד הרמטכל!!!

להלן כמה ציטוטים שאמרו הבולטים שברבנים החרדליים. והנה מה שאמר הרב חיים דרוקמן ז"ל שהיה מהרבנים הבולטים של הציונות הדתית ותלמידו המובהק של הרב צבי יהודה קוק (סמוטריץ' היה תלמידו של דרוקמן):

" אנו סבורים שחיילים דתיים המקפידים על ההלכה אינם יכולים לשרת ביחידה קרבית מעורבת, גברים ונשים יחדיו. שירות זה יביא בסבירות גבוהה למצבים האסורים על פי ההלכה".   והנה דרוקמן מאיים על שופטי בג"ץ ואמר: " כי אם בג"ץ יכפה שילוב חיילות בסיירות של צה"ל – תופסק התגייסותם של חיילי ישיבות ההסדר, שרבים מהם מופנים לסיירות…. לא יעלה על הדעת לחייב חיילים לפעול בניגוד לאורח חיים דתי על פי ההלכה". אם חלילה תהיינה יחידות קרביות מעורבות, לא נוכל לחנך את תלמידינו לשרת בהן".                                                                                                                      הרב דב ליאור אסר שירות נשים בצבא בגלל החשש של "פגיעה בכושר הלחימה של הצבא". הרב שלמה אבינר איים על הרמטכ"ל וקבע: ש"עד שלא מפרידים בין גברים לנשים בצבא – אסור להתגייס לצה"ל .צריך לבקש יחידה בה אין נשים. ואם זה בלתי אפשרי – בינתיים אין ללכת לצבא"

על הדוגמאות שנתנו כאן, אפשר להוסיף עוד עשרות.   אך כל מה שאמרנו מתגמד בהשוואה לגועל הנפש שהשמיע הרב יגאל ויינשטיין, ששייך לדור הרבנים הצעיר שגדל על ברכי הרבנים שאת שמם הזכרנו.

יגאל וויינשטיין ("הרב יגאל" כך מכנים אותו תלמידיו) ייסד ביחד עם אלי סדן את המכינה הקדם צבאית 'בני דוד' ביישוב עלי. המכינה שמה דגש מוצהר על משנתו של הרב צבי יהודה קוק,  שמעולם לא הוציא מילה גסה מפיו, שמעולם לא השתלח בנשים, ובטח ובטח שלא אמר מילה אחת בגנותן של צעירות יהודיות – ועוד דתיות!

מתהפך היום בקברו לנוכח דבריו של תלמידו המחונן, הרב יגאל ויינשטיין, שמנהל מלחמת חורמה נגד שירות צבאי של בנות דתיות. לדבריו בנות שמשרתות ביחידות קרביות הן "בחורילות", שזה משחק מילים גאוני שמשלב בחורות-גורילות.  ועוד משחק מילים גאוני:

"הצבא שיגע את הצעירות והפך אותן ללא יהודיות. הוא הפך אותן לא-חמות". לוחמות = לא חמות. ועוד הערה גאונית: "אין מקום יותר הרסני למעמד האישה מאשר צבא ההגנה לישראל" .

ועל הטנקיסטיות אמר לאחד מתלמידיו:  "אני לא בטוח שטנקיסטית היא בדיוק מי שאתה מחפש…. אנחנו מאמינים שנשים זה נשים וגברים זה גברים, ואולי כדאי לך לתפוס אישה לפני שלא יהיו יותר נשים. אולי כדאי שתתחתן עכשיו לפני שלא יהיו יותר נשים, כולם יהיו לוחמות, פייטריות, יבואו עם צבעי הסוואה"

כפי שאמרנו, רכלבסקי ושלג תיארו בצורה מדויקת את התופעה החרדלית, שאותה הם מזהים כמשיחית. משיחיות שהחלה לאחר מלחמת ששת הימים, ובעקבות קביעתו של הרב קוק שקבע שאנו נמצאים בפתחה של הגאולה השמיימית. רכלבסקי ושלג התעלמו מכך שאמונה זו חטפה מהלומה קשה כעבור שש שנים, במלחמת יום כיפור. לדברינו, רק האכזבה מכך שהמשיח לא הגיע למרות ההתיישבות בשטחים שכבש צהל, יכולה להסביר מדוע הרבנים שאתמול השתייכו לציונות הליברלית, הפכו היום חרדלים אחוזי אימה מנשים. כעובדה, הם היפנו את האצבע כלפי הנשים בכלל וכלפי בנות המשרתות בצבא בפרט. 

החרדליות

בסופו של דבר הרבנים בהתנגדותם הנחרצת לשירות נשים בצבא, ובמיוחד של בנות דתיות, נחלו תבוסה מרה וצורבת.  אכן ישנן יחידות שבהן קיימת הפרדה מוחלטת בין בנים לבין בנות.  קיימת הפרדה במסדרים, בערבי הווי, אכילה משותפת בחדר האוכל; הימנעות משירת נשים וכל צורה של מגע בין האוויר שנושמים חיילים לבין זה שנושמות החיילות. אך בסופו של דבר, יותר משניצחו הם הפסידו, ועכשיו בימי מלחמת חרבות ברזל, הם בבעיה גדולה מתמיד.

ההפרדה הקיצונית וצורת הדיבור הבוטה הביאה לתוצאה הפוכה מזו שקיוו לה. ואכן, למן תחילת שנות האלפיים קיימת מגמה ברורה של עלייה באחוזי גיוס של בנות ששייכות לזרם החרדלי, שמעדיפות שירות צבאי משמעותי על פני שירות לאומי. החרד"ליות עולות על מדים ומשרתות גם כלוחמות, וגם ביחידות מעורבות. המוכרת מכולן היא כמובן תמר אריאל ז"ל . תמר שסיימה קורס טייס הפכה נווטת קרב, נספתה בנפאל בעת סופת שלגים.  תמר הפכה סמל ומודל חיקוי לנערות דתיות שהולכות בעקבותיה. על שמה נפתחה מכללה קדם צבאית לנערות דתיות בשם קדם. מכללת לפידות גם היא מיועדת לבנות דתיות. הבנות האלה מקבלות גיבוי מלא מהוריהן ומרבנים שמתנגדים לאידיאולוגיה הקיצונית של הרבנים שאת שמם הזכרנו קודם.

נחזור  אל הימים האלה ונזכיר שהסדרה על המשיחיות עולה לאוויר בימים שבהם מתחוללת מלחמת חרבות ברזל שפרצה ב-7 לאוקטובר 2023. במלחמה איומה וקשה זו משרתות לוחמות מדהימות, נהדרות ואמיצות כמו הלוחמות של קרקל,  טנקיסטיות, טייסות, נשות רפואה, ותומכות לחימה – הבנות האלה נכנסו לאזורי הלחימה יחד עם הבנים. וישנן לוחמות המשרתות במשמר הגבול ובחיל הים  – וכמובן התצפיתניות הגיבורות, שרבות מהן שילמו בחייהן בגלל שהמפקדים שלהן, הגברים, נמצאו בשבועות שקדמו למלחמה במצב של מוות מוחי.  

הלוחמות משרתות לצידם של הלוחמים, כולל לוחמים חרדליים שמקפידים על שמירת כל ההלכות – והפלא ובפלא, השמים לא נפלו עליהם משום שלצידם, ואפילו באותו טנק, ישנה בחורה שאיך אמרנו, נושמת איתם את אותו אוויר. והשמים לא מתמוטטים על ראשי לוחמים חרדלים פצועים שטופלו בשטח הלחימה  על ידי נשות הרפואה.

בינתיים קולם של הרבנים שהשמיעו דברים בוטים ופוגעניים נגד שירות של נשים לא נשמע ואי אפשר לדעת כיצד ינהגו בעתיד.  אי אפשר לדעת אם ליגאל לווינשטיין שכינה את החיילות בשם 'בחורילות', בחורות-גורילות, יימצא אומץ הלב והיושרה לבקש סליחה ומחילה על דברי הבלע שהשמיע. דברים שלו גוי היה משמיע, וויינשטיין היה קובע מייד שזהו אנטישמי עוכר ישראל.  אי אפשר לדעת כיצד יתמודדו הרבנים החרדליים עם הידיעה שהצבא לא יכול לוותר על שירות נשים, ועם העובדה שקל יותר לוותר על חרדים משתמטים ואנטי-ציוניים שמעדיפים למות ובלבד שלא ישרתו בצבא. אי אפשר לדעת כיצד הם יתמודדו עם הידיעה שצהל לא יכול לוותר על שירות של נשים צעירות חכמות, אמיצות ומלאות מוטיבציה שנושאות בנטל לצידם של הלוחמים. 

עכשיו נעצור ונכניס את מה שאמרנו בפרק הזה ובפרק הקודם שהוקדש לכהניזם, לקונטקסט מעט יותר רחב. ומה שנגיד מבוסס על  העבודות של פרופ' עמנואל סיוון ופרופ' שמואל אייזנשטט ז"ל, שחקרו תנועות פונדמנטליסטיות וקיצוניות, ולא באופן ספציפי את הכהניזם או את החרדלים. ובכל זאת דבריהם רלוונטיים למה שאמרנו בשני הפרקים האחרונים. אך בעוד שלנגד עינינו עמדה התופעה המשיחית, לנגד עיני שני החוקרים עמדה התופעה הפוליטית.

סיוון ואייזנשטט טענו שאחד המאפיינים המובהקים של תנועות פונדמנטליסטיות, הוא ראיית כתבי הקודש כמקור הבלעדי לערכים מוסריים והתנהגותיים.   לדבריהם, ראשי התנועות הקיצוניות מבטלים את תוקפם של בתי המשפט ושל השלטון הנבחר. הם דוחים מכל וכל ערכים ונורמות מודרניות, כדוגמת דמוקרטיה ושוויון ורואים באלה אופנות מתחלפות". כמובן שדברים אלה מתארים בצורה מדויקת את האידיאולוגיה של כהנא ושל ממשיכי דרכו.

לדעת פרופ' עמנואל סיוון, לתנועות פונדמנטליסטיות יש נטייה ברורה לראות במנהיגים הדתיים שעומדים בראשם כמי שאינם מסוגלים לטעות. הוא הגדיר אותם כמנהיגי "אל-טעות".  דהיינו, כמנהיגים שאינם יכולים לטעות. כמובן שהרב מאיר כהנא נחשב בעיני חסידיו לרב שאיננו מסוגל לטעות. וכמותו היו הרב אברהם יצחק קוק ובנו צבי יהודה שעליו דיברנו כאן. הרב יוסף עובדיה, הרבי מליבוביץ" ורבי עקיבא – וכל חכמי התורה שבהם נועצים מנהיגי המפלגות החרדיות שייכים לקטגוריה זו. (האפיפיור הוא דמות שכזו, וכמובן שגם האדמורים של החצרות החרדיות).

פרופ' אייזנשטט הלך צעד נוסף וקבע שראשי התנועות הפונדמנטליסטיות משקרים כשהם טוענים שהם מחויבים לחוקי התורה. ציטוט: הם משקרים כאשר טוענים ששאיפתם לחזור ליסודות הדת המקוריים, משום שהאמת היא שהם משתמשים בדת לשם השפעה פוליטית. הם רואים בעצמם "שומרי המסורת" בעוד שהדת היא אמצעי בידם להשתלט על החברה…".  אייזנשטייט סיכם את דבריו ואמר: ש"התנועות הפונדמנטליסטיות  הן תנועות פוליטיות, שבמסווה דתי הן מבקשות לעצב את הפוליטיקה בנקודת הזמן ובמקום שבהן הן פועלות".

פרופ' שמואל אייזנשטט נפטר לפני הקמתה של מפלגת עוצמה יהודית, אך הטענה שתנועות פונדמנטליסטית משתמשות בדת כדי לעצב את המציאות הפוליטית, משקפת בצורה מדויקת את ההתנהגות של סמוטריץ ובן גביר, את ההתנהגות של המפלגות החרדיות – וכמובן גם את האיומים שהשמיעו הרבנים החרדליים כלפי הצבא וכלפי בג"צ. 

דברי הפרופסורים נכונים גם לגבי פורום קהלת, שבשל קוצר היריעה נציג אותו בשני משפטים.

  פורום קהלת מתיימר להיראות כפורום מחקרי ואקדמי שמטרתו לייעץ לחברי הכנסת והממשלה (כולל לרה"מ) בסוגיות שונות. למרות חזותו הפסבדו-אקדמית, הפורום הוגדר כמי שמטרתו לעצב מחדש את הימין הלאומי הקיצוני – ודרכו את המציאות החברתית והפוליטית בישראל. הציבור הרחב התוודע אליו ולעומד בראשו בעקבות הניסיון הכושל והנואל של יריב לווין ושל שמחה רוטמן לחולל כאן הפיכה משפטית ומשטרית. המיליארדר האמריקאי ארתור דנצ'יק, שהיה אחד התומכים העיקריים בפעילות של הפורום, התאכזב מהאופן הברוטלי שבו התנהלו השניים וביטל את תמיכתו הכספית ולכן ברגע זה לא ניתן לדעת מה יהיה גורל הפורום, שעד כה נהנה מתקציבים דשנים ביותר לצורך פעילותו.

נתחיל לסגור את מה שאמרנו בפרק זה.   

            הסדרה שלנו עקבה אחרי התפיסה המשיחית למן ימי התנך ועד ימינו. בשני הפרקים האחרונים, זה שעסק בכהניזם וזה שעסק בתופעה החרדלית, התמקדנו במשיחיות שהחלה לאחר מלחמת ששת הימים, שבה לאחר 3,000 שנה + שישה ימי מלחמה, ערים המוזכרות בתנך חזרו לידינו.  וכך, בעוד שאנחנו זוקפים את הניצחון לזכות הצבא, אלה שרואים את המציאות דרך פריזמה משיחית, רואים בניצחון הגדול יד אלוהים. נס גלוי ומפורש שלפיו אלוהים, באיחור אלגנטי של 3000 שנה, התחיל לקיים את ההבטחות שנתנו בשמו הנביאים והושיע את ישראל.

            האכזבה ששום גאולה לא הגיעה לאחר מלחמת ששת הימים,  וכמובן בעקבות מלחמת יום כיפור, יכולה להסביר את התופעה החרדלית שעליה דיברנו כאן. היא יכולה להסביר גם את הכהניזם, הכינוי שמזוהה עם הרב מאיר כהנא.

            מאיר כהנא עלה לישראל בשנת 1971 והקים את מפלגת כך שנכנסה לכנסת בשנת 1984, ושעל משנתו הקיצונית והאלימה דיברנו בפרק הקודם. לענייננו, גם את הקיצוניות של האידיאולוגיה הכהניסטית, שבה מחזיקים אנשי עוצמה יהודית, על רקע העובדה שמשהו השתבש בתהליך הגאולה. אך בעוד שכהנא בערבים וביהודים החילוניים את מעכבי הגאולה,  ההנהגה החרדלית, בדיוק כמו אנשי כת קומראן, רואה בערבוב שבין נשים ובין גברים מקור שמטמא את המחנה. והיות שהמחזור החודשי ודם הלידה, הם מצד אחד מקור לטומאה ומהצד השני טבעיים בחיי כל אישה, יש להפריד ככל הניתן בין המחנות.

נחתום את דברינו במילים הבאות:

המטרה של הסדרה על המשיחיות, ובמיוחד של הפרק האחרון שבשל אורכו חילקתי אותו לשניים, הייתה להאיר את האידיאולוגיה שעומדת מאחורי הביטוי "משיחיסט" שמתגלגל על כל לשון. 

אנשי התקשורת והפרשנים למיניהם מכנים השכם והערב את בן גביר וסמוטריץ בשם משיחיסטים, לא טורחים להבין מהי המשמעות המעשית של האידיאולוגיה המשיחית, שבשמה הם פועלים בכנסת ובממשלה.   

            בנקודת הזמן שבה אנחנו מקליטים את הפרק הזה, אין לנו מושג מתי וכיצד תסתיים המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023. אך דבר אחד אפשר לומר בוודאות, מבחינתם של שניים אלה המלחמה חייבת להסתיים בהקמת בית המקדש השלישי.

ללא מקדש וללא חידוש עבודת הפולחן, לא יבוא המשיח ולא תהייה גאולה.

ובית המקדש לא ייבנה כל עוד הר הבית נמצא בידי המוסלמים, ומשטרת הכופרים של  מדינת ישראל הדמוקרטית והחילונית והמתייוונת שומרת עליו.  רכלבסקי ושלג כינו את הרבנים החרדליים בשם משיחיסטים – אך היות שהמשנה המשיחית של הרבנים האלה מעורפלת מאד, קשה לדעת מהי בדיוק. קרוב לוודאי שגם הם רוצים לראות במדינת ישראל, מדינת הלכה ושגם הם מייחלים ליום שבו ייבנה בית המקדש השלישי. אך היות שהרב צבי יהודה קוק היה אדם מתון, גם אצל ממשיכי דרכו אין קריאה לאלימות ולהפרת חוקי המדינה. וכפי שאמר יאיר שלג:

"בתוך עולמה של הציונות הדתית מתקיימת כבר קרוב ליובל שנים  קבוצת משנה משמעותית. מדובר באנשים שהשקפת עולמם ציונית לחלוטין: הם משרתים בצבא, מייחסים חשיבות לתרומה מקסימלית למדינה ולחברה ואף רואים במדינה ערך דתי.

ואם נעשה פרפרזה על הדברים שאמרו הפרופסורים סיוון ואייזנשטט, בין אם כהניסטים ובין אם חרדלים, המשיחיות היא בראש ובראשונה אידיאולוגיה פוליטית שמטרתה לקדם מטרות פוליטיות.

בפודקאסט של התנ״ך, ד״ר ליאורה רביד חושפת את האמת המרתקת שמאחורי הסיפורים התנכיים המוכרים לכולנו. ניתן לתרום לפודקאסט בפטריאון.