93: משיח ומשיחות למן העת העתיקה ועד ימינו

הפרק שלפנינו הינו השני בסדרה בת ארבעה חלקים שעוקבת אחר התפתחותה של  התפיסה המשיחית, או הציפייה לעידן אחרית הימים, או לגאולה בידי שמים,  למן ימי התנך ועד ימינו. וְכַאֲשֶׁר יגיע עידן אחרית הימים, המשיח מבית דוד יגיע יחד איתה.

בפרק הראשון עמדנו על הסיבה שבגללה התפתחה הציפייה המשיחית שבתנך ועל העקרונות המגדירים מהי "משיחיות".

הציפייה לגאולה בידי שמים חצתה את גבולות התנך ונמשכת עד ימינו – עד ימי השואה הנאצית ועד פסטיבל נובה שהתקיים ליד קיבוץ רעים והסתיים בטבח הנוראי שביצעו מפלצות החמס ב-7 לאוקטובר 2023 – וכן, זה לגמרי קשור!!! בפרק שלפנינו נעקוב אחריה דרך מספר תחנות דרמטיות בהיסטוריה של העם שלנו. בכל תחנה שכזו נדמה היה שההבטחה שנתנו הנביאים מאות ואלפי שנים אחורנית, הפכה בשעתה הוראת ביצוע! עכשיו נשלח צו 8 לאלוהים, והוא יתייצב ויפרע את החוב שנתנו בשמו הנביאים.  כל תחנה שכזו הסתיימה, במקרה הטוב, במפח נפש. במקרה הרע בתבוסה, חורבן, הרס ושפיכות דמים.

התחנות שדרכן נעבור הן:  מרד החשמונאים ; ישו, שנחשב משיח לאמונתם של חסידיו ;  הסיקריים (או: סיקריקים) שהובילו למרד שהסתיים בחורבן ירושלים ובית המקדש השני ;  נדבר על רבי עקיבא שזיהה בשמעון בר-כוכבא את המשיח ; נדבר על שבתי צבי – וכמובן שגם על הרבי מליבוביץ' שלאמונתה של חסידות חב"ד הוא 'המלך המשיח'. מטרת הפרק שלפנינו היא לתת סקירה כללית לתופעה מרתקת וייחודית שמלווה את העם שלנו לאורך אלפי שנים.

תמליל הפרק

הפרק שלפנינו הינו השני בסדרה בת ארבעה חלקים.  מטרת הסדרה היא לעקוב אחר התפתחותה של  התפיסה המשיחית, או הציפייה לעידן אחרית הימים, או לגאולה בידי שמים,  למן ימי התנך ועד ימינו. וְכַאֲשֶׁר יגיע עידן אחרית הימים, המשיח מבית דוד יגיע יחד איתה.  

הציפייה לגאולה משיחית שבתנך מגיעה לבשלות בספרות הנבואית, בערך למן המאה ה-8 לפנה"ס. ולמרות שמאז זמנם של הנביאים חלפו כמעט 3,000 שנה, ולמרות ששום גאולה שמיימית לא הגיעה,  בכל אלפי השנים שחלפו נמצאו מנהיגים שעמדו בראש קבוצות של חסידים אדוקים, שהאמינו שהגאולה המובטחת עומדת בשער, ושהיא תתגשם בזמנם.  כאן ועכשיו. כל שנותר לעשות הוא לשלוח צו 8 לאלוהים לקרוא לו להתייצב ולפרוע את ההבטחה שנתנו הנביאים בשמו.

בפרק זה נעבור דרך מספר תחנות בהיסטוריה של העם שלנו.  בכל תחנה שנעצור נראה כיצד התפיסה המשיחית שבתנך הותאמה ברבות הימים למציאות המשתנה. כל תחנה שכזו ראויה שנקדיש לה מספר פרקים ולא 3-2 דקות. אך המטרה שלנו היא לתת סקירה כללית של תופעה ייחודית שעיצבה את ההיסטוריה של העם שלנו ושמתדפקת ברגע זה על דלתותינו.

נזכיר בקצרה את מאפייני המשיחות העיקריים שעליהם דיברנו בפרק הקודם, שילוו אותנו גם בפרק זה וגם באלה שיבואו לאחריו.

כאמור, הצפייה המשיחית או לגאולה בידי שמים מגיעה לבשלותה בספרי הנביאים שחיו למן המאה ה-8 לפנה"ס; למן הימים שבהם האימפרייה האשורית, ולאחריה הבבלית, כבשו את הארץ, החריבו אותה, והגלו את תושביה.  

כותבי התנך שהעלו על הכתב את דברי הנביאים ואת סיפור חורבנה של הארץ, חיו מאות שנים לאחר שאלה הפכו נחלת העבר. ועם זאת הארץ הוסיפה להיות כבושה, בין אם ע"י הכובש הפרסי ובין אם היווני, והיא תמשיך להיות כבושה עד שבשנת 1948, יכריז דוד בן גוריון על הקמתה של מדינה יהודית ועצמאית. (בפרק הבא נראה שהכרזה זו נחשבת פשע שטני, לא פחות מכך, בעיני החוגים האנטי ציוניים שמתגוררים בעיקר במאה שערים ובבני ברק, אולי גם בבית שמש ואלעד.)

המציאות שבה חיו הנביאים חיבה אותם או את כותבי התנך,  להתמודד עם העובדה שאדמתו הקדושה של האל הגדול, החזק והעוצמתי שבו האמינו בכל ליבם, הייתה בזמנם כבושה בידי מזה מאות שנים בידי מלכים עובדי אלילים. היה עליהם להציע הסבר לכך  שהחלק הארי של העם הקטן, הפצפון, היחיד שהאמין באל הגדול, התפורר והוגלה לכל השדים והרוחות, ושמרביתו אבד לנו לעולם. היה עליהם להציע פתרון לעובדה שכל קריטריון שניתן להעלות על הדעת הוכיח שהאלים שבהם האמינו העמים הכובשים, שאליהם התייחסו בבוז, היו חזקים מהאל שבו האמינו הם.  

לדברינו, האידיאולוגיה המשיחית שבתנך נועדה להציע פתרון לסתירה שבין האמונה באל העוצמתי, לבין המציאות שהפריכה את אמונתם.  

            הפתרון המשיחי שבתנך מורכב משלושה שלבים ושלושה זמנים. כפי שנראה בעוד שתי דקות, המאפיינים האלה נשמרו לאורך הדורות, אך במקביל הם הותאמו למציאות המשתנה.

            יחידת הזמן הראשונה אומרת שלמן מעמד הר סיני, הוא היום הנשגב שבו נתן אלוהים לבני ישראל חוקים ומצוות, לא חדלנו לפשוע ולהפר בזדון ליבנו את המצוות, שאותן נשבענו לקיים. ולכן, מאות שנים מאוחר יותר, כאשר אנחנו מגיעים לזמנם של הנביאים, פקעה סבלנותו של אלוהים והוא שלח עלינו את המלכים הכובשים שיענישו אותנו בשמו.

לפי התנך כל המלכים שהרסו את הארץ והגלו את יושבייה פעלו מכוח שליחותו של אלוהים, ולא מכוח האלים שבהם האמינו. והמציאות הקטסטרופלית שבה חיינו מתפרשת בתנך כעונש בידי אלוהים על חטאינו, ובמקביל היא מוכיחה את עוצמתו של אלוהים שהפעיל לרצונו את מלכי האימפריות שכבשו אותנו.

וכאן צריך לשים לב לדבר הבא: האמונה שהמציאות היא עונש על חטאינו, מגלמת בתוכה גם את המחילה וגם את הגאולה. שהרי נענשנו ו"שילמנו את חובנו" ולכן הגאולה בידי שמיים חייבת להגיע.  שאם לא כן, אדמתו הקדושה של אלוהים תישאר כבושה וחרבה לנצח, והוא יישאר ללא עם שיאמין בו.  ולכן הסליחה האלוהית היא חלק מובנה בתפיסה המשיחית והיא חייבת להגיע.  

וחובה זו מובילה אותנו אל יחידת הזמן השנייה.

יחידת הזמן השנייה בספרות הנבואית פונה אל העתיד הרחוק שיגיע מתישהו.

בעתיד רחוק ומעורפל יתקיים משפט יום הדין הגדול, הוא יום ה', שבו ישפוט אלוהים את היקום שברא ויכחיד את כל אויבי ישראל שפגעו בנו, בשליחותו כמובן.  משפט יום הדין מתואר כשואה קוסמית, או כמלחמה אפוקליפטית. יש שמכנים אותו מלחמת גוג ומגוג (בברית החדשה הוא מכונה מלחמת ארמגדון).  לפי התנך, ביחידת הזמן השנייה, הקטסטרופלית, שאינשאללה הלוואי שתגיע כבר, אלוהים יתפוצץ בזעם על ראשי כל אויבנו וייפרע מהם ויושיע אותנו.

אך כפי שכולנו יודעים, במציאות זה לא מה שקרה. עד היום אלוהים לא פרע את הצ'ק שעליו חתמו בשמו הנביאים. הוא לא בא חשבון עם אויבנו, אלא הוסיף להתפוצץ על ראשנו – ולכן יחידת הזמן השנייה, העתידית, שינתה את ייעודה ובספרות חז"ל היא זכתה לשם חדש: "חבלי משיח". חבלי משיח הם הפרעות והפוגרומים שעבר העם שלנו ב-3000 השנים האחרונות, כולל 6 המיליונים שאבדו לנו בשואה, כולל הטבח בשבת האיומה ב-7- לאוקטובר 2023 (אנחנו נדבר על כך). כל אלה לאמונתם של המשחיסטים  הם עונשים על פשעי ישראל, שלאחריהם אלוהים ימחל, שהרי המחילה באה לאחר ריצוי העונש, ואז יפציע עידן אחרית הימים שבו תיכון מלכות שמים.

יחידת הזמן השלישית היא כמובן עידן אחרית הימים , שבו יגשים אלוהים את ההבטחות שהבטיחו בשמו הנביאים. בשנייה שבה יסתיים משפט יום הדין הקטסטרופלי, יפציע עידן אחרית הימים הזוהר והנפלא באור יקרות ויוכיח לכולנו שממש, אבל ממש, השתלם לכולנו לספוג את כל הפרעות שחווינו.

לעידן אחרית הימים שבתנך ישנם מספר מאפיינים מובהקים שמלווים אותנו עד עצם היום הזה. אם כי לא כולם מתקיימים סימולטנית. וכפי שאמרנו קודם הם משתנים ומתאימים עצמם למציאות. 

1. כל בני ישראל יחזרו בתשובה ומלכות שמים תיכון על פני האדמה ועלינו ימשול משיח מבית דוד.   

2.  בעידן אחרית הימים נהנה מחירות לאומית וטריטוריאלית.

3.  בעידן אחרית הימים ישיב אלוהים לישראל את הגולים מכל ארצות הפזורה.  ועכשיו נתקדם אל התחנה הראשונה.  

אמרנו אלף פעמים שהתפיסה המשיחית שבתנך מגיעה לידי בשלות בספרות הנבואית, ולצורך דברינו נניח שכרגע אנחנו עומדים בשנת 800 לפנה"ס.  אז עכשיו נעשה דילוג על פני -630 שנה ונגיע לשנת 167 לפנה"ס שבה נעצור.

בשנת 167 לפנה"ס האימפריה האשורית, הבבלית והפרסית שכבשו את ישראל ושלטו עליה במשך כל אותן מאות שנים, כבר התפוררו לאבק וליושבי הארץ היה העונג לחיות תחת הכיבוש של האימפרייה היוונית.

בשנת 167 לפנה"ס פרץ מרד החשמונאים נגד גזירות הַשְּׁמָד של אנטיוכוס הרביעי, שמוכר לכולם בשם 'אנטיוכוס הרשע'. בפועל המרד פרץ בימים שבהם האימפרייה הרומית נשפה בעורפה של האימפריה היוונית שכבר גססה, וגם אנטיוכוס מת במהלכו.  

מנקודת מבט היסטורית חולשתה של יוון יצרה תנאים אידיאליים למרד, משום שלו עדיין עמדה בשיא כוחה, למתתיהו החשמונאי ולבנו יהודה לא היה סיכוי לנצח.  אך לצד התנאים האובייקטיבים שנוצרו בקו התפר שבין דעיכתה של יוון וּלְבֵין התבססותם של הרומאים,

נוספה למרד אידיאולוגיה משיחית שהניעה את גלגליו, שכן הגזרות שגזר אנטיוכוס היו פגיעה בליבת הדת והמסורת היהודית. כמו האיסור ללמוד תורה, איסור לבצע ברית מילה, ביטול השבת ועבודת הקורבנות  – ועוד.   

מרד החשמונאים הסתיים בטיהור בית המקדש השני שטימאו היוונים שהכניסו לתוכו את אליליהם, עבודת הפולחן חודשה וכן קמה ממלכת החשמונאים.  לכאורה, אחרי יתר 600 שנות כיבוש התקיימו שניים מבין הפרמטרים החשובים ביותר של התפיסה המשיחית: חידוש עבודת הפולחן + וחירות לאומית וטריטוריאלית!  הנה, ימי הזוהר של מלכות דוד חזרו ושבו ואנחנו שוב עם חופשי שחי על אדמתו! השבח לאל!!   

טובבבב,  במציאות לא היה זוהר ולא נעליים ואפילו כפכפים לא היו, וגם חירות לאומית וטריטוריאלית לא הייתה.

במציאות הממלכה החשמונאית הייתה בסה"כ פרובינציה (פרובינקייה) זערורית שהרומאים, שבינתיים העיפו את היוונים, בחשו בנעשה כאן. במציאות מלכי החשמונאים שנולדו בדורות שבאו לאחר זמנם של מתתיהו ויהודה המקבי (ב-ק), היו שליטים עלובים ולא ראויים. מלכים אלה, ויותר מכולם אריסטובלוס ואחיו הורקנוס שנוא נפשו, נלחמו זה בזה והובילו הארץ למלחמת אחים עקובה מדם.  בסופו של דבר נמאס לרומאים מהמשפחה החשמונאית ובשנת 37 לפנה"ס הם מינו את הורדוס למלך על ישראל.

            בראייה היסטורית הבחירה בהורדוס, הייתה פנטסטית (חייבים להקדיש לו מספר פרקים). אך המלכתו של איש שעליו נטען שהיה ממוצא אדומי עוררה תסיסה אדירה, ללמדנו שהציפייה לבואו של משיח מבית דוד, הוסיפה לפעום בליבם של היהודים בכל 600 השנים שחלפו מאז ימי הנביאים. הציבור היהודי שחי בארץ ישראל לא היה מוכן לקבל עליו מלך זר ונלחם בו – והוא נלחם בהם

חלפו כ-170 שנה מאז פרוץ מרד החשמונאים והתחנה הבאה שבה נעצור היא שנת 4 לספ'. בשנת 4 לספ' נולד המשיח הראשון בישראל, ושמו ישוע, שבמשיחיותו מאמינים "רק" 2 מיליארד אנשים, שזה מספר פעוט וחסר משמעות … .

עכשיו צריך לשים לב לדבר הבא:  בימי החשמונאים הרומאים אך החלו לבסס את כוחם בארצות המזרח. אך 170 שנה מאוחר יותר, בזמנו של ישוע, האימפריה הרומית כבר עמדה בשיא כוחה ועוצמתה (והיא תחזיק מעמד כמעט 500 שנים נוספות).  

הברית החדשה היא המקור שמספר על חייו ופועלו של ישוע שנולד, חי ומת בישראל. יחד עם זאת הברית החדשה הועלתה על הכתב עשרות שנים לאחר מותו. בדרך כלל החוקרים מסכימים שיוונית הייתה שפת המקור שבה נכתבה, אך מה שחשוב לנו הוא שכל החוקרים מסכימים שהיא לא נכתבה בישראל.

בהשוואה לתנך, בברית החדשה מצויים שינויים מפליגים בתפיסה המשיחית.

ראשית, העובדה שהשלטון הרומי עמד בשיא עוצמתו ושכותבי הברית החדשה לא חיו בישראל, יכולה להסביר מדוע חסר בספרם המאפיין המובהק של שאיפה לחירות לאומית וטריטוריאלית. זאת ועוד, העובדה שהברית החדשה לא נכתבה בישראל יכולה להסביר מדוע אין בה כמיהה שאלוהים ישיב ארצה את הגולים שהוגלו על ידי מלכי האימפריות הקודמות, כמיהה שהיא מאפיין מובהק של הגאולה בספרות הנבואית.

ובכל זאת, שלוש תפיסות משיחיות מובהקות שעברו שינוי דרמטי, כן קיימות בברית החדשה!!! 

הדרמה הסופר חשובה מתייחסת לכך שהמשיח האמורפי שעליו דיבר ישעהו (וגם ירמיהו ויחזקאל התייחסו אליו) הפך כ-800 שנים מאוחר יותר למשיח פרסונאלי, בשר ודם, ללמדנו שהעתיד הרחוק שעליו דיברו הנביאים, מתגשם ברגע זה. נזכיר את דברי ישעיהו:

 וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה… זה הכל. מילים בודדות אלו מאפיינות את המשיח שיגיע מתישהו.

הזיהוי שישוע הוא המשיח שאליו התכוון ישעיהו, פותח את הברית החדשה: "ספר תולדות ישוע המשיח בן דוד בן אברהם" (מתי א' 1). לאחר פתיחה חגיגית זו מופיעה רשימת שמות אבותיו הקדומים של ישוע, שקושרת אותו לאברהם, יצחק ויעקב, עבור דוד המלך ועד יום הולדתו. במילים פשוטות, כדי שישוע ייחשב למשיח שמגשים בחייו את הנבואה העתיקה, ממשיכיו של ישו שעדיין ראו עצמם יהודים, קשרו אותו לשושלת אבותיו של דוד – ולדוד עצמו!

פרט דרמטי נוסף שעבר שינוי ביחס לתנך, מתייחס לגאולה שתפציע בעידן אחרית הימים. לפי התנך מדובר בגאולה קולקטיבית ולאומית. כל בני ישראל יחזרו בתשובה ואלוהים ימחל להם על חטאי העבר (הטענה הזו בולטת מאד בספר יחזקאל).

בברית החדשה: היפוך גמור!!!  גם הגאולה השמיימית תהייה פרסונאלית והיא תתקיים רק במי שיאמין שישו הוא המשיח. רק הוא יזכה למחילה על כל חטאיו, ורק הוא יחזור לחיים בעת תחיית המתים (שלא קיימת בתנך). 

הדרמה השלישית והאחרונה מתייחסת ליחידת הזמן השנייה שבתנך, שבה בעתיד הרחוק יתקיים  משפט יום הדין הגדול, שבו יכחיד אלוהים את כל אויבי ישראל.  הרעיון של שואה קולוסאלית ואפוקליפטית שלאחריה תבוא הגאולה, חדר לברית החדשה ובמיוחד לחזון יוחנן (הספר האחרון בברית החדשה).  

חזון יוחנן עמוס חזיונות אפוקליפטיים, אך הדבר החשוב לנו כרגע הוא שבחזונו של יוחנן אלוהים לא שופט ולא משמיד את אויבי ישראל, כי אם את השטן, שרודף אחרי אימו ההרה של ישו – אבל אל דאגה השטן יושלך לתוך אגם של אש וגופרית, וישו וכל מאמיניו ייוושעו.  להלן שורות קצרות ומקוצרות שחותמות את הברית החדשה (פרק כב):

….  אֲנִי יֵשׁוּעַ …. אָנֹכִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד וְתוֹלַדְתּוֹ כּוֹכַב נֹגַהּ הַשָּׁחַר׃ …. אָמְנָם כֵּן אֲנִי בָא מַהֵר אָמֵן בֹּאָה־נָּא הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ  …. חֶסֶד אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִם כָּל־הַקְּדוֹשִׁים אָמֵן׃

כמעט מיותר לציין שהבשורה שלפיה ישו הוא המשיח מבית דוד נחלה כישלון חרוץ  בארץ ישראל, אך בראייה היסטורית החזון של יוחנן הוא הצלחה אדירה!  

ישו נצלב בסביבות שנת 35 לספ' וחיש קל חלפו להן כ-30 שנה שבהן ארץ ישראל הוסיפה להיות תחת הכיבוש של האימפריה הרומית. ואם עד כה התפיסה המשיחית התגלגלה לאורך הדורות בשקט, כגחלים לוחשות, הרי שעתה האש שבה פרצה במלוא עוזה.  

בשנת 67 לספ' פרץ בישראל "המרד הגדול" נגד הרומאים שהסתיים בשנת 70 בחורבן בית המקדש השני ובהגליית רבבות יהודים לרומא ומכירתם לעבדות.

            ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) שחי בישראל באותם ימים (אך הוגלה לרומא שם כתב את ספריו), הוא המקור העיקרי שמספר על קורות השנים שקדמו למרד.

בספרו, מלחמות היהודים עם הרומאים, מספר בן מתתיהו על קבוצה קטנה, קנאית, קיצונית ורצחנית שנקראו סִיקָרִיִים, שמוכרים גם בשם סִיקְרִיקִים. (סיקה, בלטינית, היא פגיון קצר. היות שאנשי החבורה נהגו להסתיר בין בגדיהם פגיון קצר, הם נקראו על שם הפגיון שנשאו.) 

הסיקריים היו מיעוט קיצוני שהחליט לסלק את הענק הרומי באמצעות טרור.  הם רצחו יהודים שהתנגדו להם ושקיבלו בכניעה את השלטון הרומי בישראל. כמובן שרצחו גם רומאים.  בדומה לקבוצות טרור אחרות הם התקיימו מביזה וזריית אימה  (כמו שריפת אסמי מזון= הרעבה של כפרים שלמים). מטרתם הייתה אחת: חירות לאומית וכינון מלכות שמים, שהם המאפיין המשיחי החשוב ביותר בספרות הנבואית.

אך בניגוד לקבוצה שתמכה בישו וראתה בו משיח, הם לא הצביעו על איש מאנשיהם כעל משיח. ובניגוד למתתיהו החשמונאי ובנו יהודה המקבי שניצלו את חולשתה של יוון כדי לפרוץ במרד ולבטל את גזרות אנטיוכוס, הסיקריים האמינו שיש ביכולתם לשלוח צו 8 לאלוהים ולזרז אותו להתייצב לצידם במערכה, שהרי הוא אדוני צבאות.  לאמונתם, אם ימרדו ברומאים, אזי המעשה הנועז שעשו יטלטל את אלוהים ויכפה עליו להתערב במערכה. לאמונתם כניסתו למערכה של האל הגדול והעוצמתי, תבטל את נחיתותם הצבאית אל מול ליגיונות הענק הרומי. בדיוק כפי שיותר מאלף שנים קודם לכן אמר משה ליוצאי מצרים שנמלטו מפרעה:  יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן.

וכך תיאר אותם יוסף בן מתתיהו:

 "הם היו רוצחים את האנשים בעצם היום ובראש חוצות. [הם בחרו] להתערב ביום מועד בקרב ההמון החוגג, בהסתירם תחת בגדיהם חרבות קצרות (=הסיקה), ובהן המיתו את אנשי חרמם (=אלה שהתנגדו להם). וכאשר נפלו האנשים חללים, היו הרוצחים צועקים חמס יחד עם כל ההמון…. כה מהירים היו האורבים האלה במלאכתם וכה השכילו להעלם מן העין תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק י"ג, ג'.

כצפוי, אלוהים לא נוהג לקבל צווי 8 מאף אחד. לא מהסיקריים ולא מנערי הגבעות שאליהם ולא מאיתמר בן גביר שאליו ואליהם נגיע בפרק הרביעי. כצפוי הוא לא ירד למטה ולא הביס את הליגיונות הרומיים. והמרד הגדול לא הסתיים במלכות שמים ולא בחירות לאומית, כי אם בהרס וחורבן.

וכאן חשוב לדייק. המרד לא הסתיים בשנת 70 לספ', כי אם שלוש שנים מאוחר יותר. הוא הסתיים לאחר שאחרוני הסיקריים ומשפחותיהם נמלטו למצדה, ולאחר שהנציב הרומי בישראל, החליט לחסל את "קן המורדים" ושם מצור סביב מצדה וכבש אותה (עד היום ניתן לראות שרידי המחנות הרומיים שצרו עליהם).

            אלעזר בן יאיר היה מנהיג המורדים שנמלטו למצדה, ויוסף בן מתתיהו מביא את הנאום שהשמיע באוזני הנצורים. זהו נאום נשגב ומליצי שבו האיץ בן-יאיר באנשיו להתאבד ולא ליפול חיים בשבי הרומאים. אמת שחוקרים רבים משוכנעים שהנאום שממנו נצטט מייד משפטים אחדים, הוא מפוברק מתחילתו ועד סופו – ולכך אין כל חשיבות.  לענייננו, הנאום משקף כיצד במאה ה-1 לספ' הותאמה התפיסה המשיחית שבתנך לאידיאולוגיה שבה האמינה קבוצה קיצונית שחייתה כמעט 900 שנה לאחר זמנם של הנביאים.  נקרא בקיצור גדול שורות אחדות מתוך  תולדות מלחמות היהודים ברומאים ונסביר אח"כ:

"הוי אנשים גיבורי-החיל! הן מני-אז קבלנו עלינו לבלתי עבד את הרומאים, וגם לא אדונים אחרים, זולתי את אלוהים לבדו, כי רק הוא מושל האדם באמת ובצדק (עד כאן אלעזר בן יאיר  חוזר על עמדת התנך, ומכאן הוא ממשיך להווה. לימי המצור) … ואחרי אשר בחלה נפשנו בעבדות שאין בה סכנה, לא נבחר לנו הפעם חיי-עבדות עם שפטים נוראים – והן זה יהיה חלקנו מאת הרומאים, אם ניפול חיים בידם. כי הנה אנחנו היינו הראשונים להרים יד בהם, ואנחנו נשארנו האחרונים להילחם איתם. (עכשיו מגיעה ההבנה של בן יאיר שכישלון המרד הוא עונש בידי אלוהים על פשע כלשהו )……כי חתם (אלוהים) את גזר-דינו על זרע היהודים אשר אהב לפנים. כי לו הוסיף להאיר את פניו …. כי אז לא הסתיר את פניו מראות את האובדן הגדול הזה ולא הסגיר את עיר-קדשו (=ירושלים והמקדש) לאש ולהריסות האויב.….. אין זה כי-אם יד אלוהים עשתה זאת! …. גמול חטאותינו הרבות, אשר חטאנו במשובה ובזדון לאחינו בני-עמנו.

אלעזר בן יאיר, המאמין הפנאטי והקיצוני, אומר במילים מפורשות שכישלון המרד הוא עונש על חטאים שאין לו מושג מה הם: " גמול חטאותינו הרבות, אשר חטאנו במשובה ובזדון לאחינו בני-עמנו." התבוסה שנחלו והאסון שהמיט על העם, לא היה על שום שהלגיון הרומי  היה פי מיליון יותר גדול וחזק ומצויד מהם, כי אם משום שאלוהים לא אוהב יותר את בני עמו,

התפיסה של המורדים התבססה על האמונה היוקדת שהגאולה שעליה דיברו הנביאים מאות שנים אחורנית, מתגשמת כאן ועכשיו. זהו שינוי דרמטי וַהֲרֵה אסון משום שהנביאים לא קבעו מועד להתגשמות הגאולה, ובוודאי שלא רמזו לכך שאלוהים זקוק לסיוע צבאי של קומץ קיצוני ואלים כדי להשמיד את אויבי ישראל.

ברור לגמרי שרק האמונה של קבוצה קטנה ופנטית שלפיה יש ביכולתם לכפות על אלוהים להיכנס למערכה, יכולה להסביר את המרד שחוללו, למרות שמנקודת מבט ריאלית ברור היה שמדובר בהתאבדות מיותרת שלא תשיג שום מטרה. 

תכלס, המרד הסתיים בחורבן ירושלים ובשפיכות דמים. ואם עד כה היהודים נהנו מחופש פולחן דתי, הרי שעתה המקדש עלה באש ועל היהודים  נאסר להיכנס לירושלים. הוא הסתיים בהגליה של כ-90,000 היהודים שנלקחו בשבי והובלו לרומא, שם נמכרו לעבדות.  אחת אפס לטובת הסיקריים שמתו מות קדושים, אבל המיטו עלינו אסון נוראי. וכדי שהמאזינים של הפודקאסט שלנו לא ימותו משעמום, עוד מרד נפלא ומיותר שיסתיים באסון קטסטרופלי מחכה לנו בשער!

המרד הגדול הסתיים וחיש מהר חלפו להן 60 שנה מאושרות שבהן החברה שנותרה בארץ ליקקה את פצעיה ואיכשהו הצליחה להתאושש, מה שאומר שעמום מוחלט ושהגיע הזמן לצאת למרד חדש ולנחול תבוסה חדשה שאחריתה הייתה ידועה מראשיתה!

המרד שעליו נדבר עכשיו נקרא על שמו של שמעון בר-כוכבא, והוא התרחש בין השנים 132- 135 לספ'. 

המרד אמנם נקרא על שמו של בר-כוכבא מהטעם הפשוט שגם הוא הסתיים בתבוסה, בנהרות של דם החללים שזרם ברחובות, ובהרס והגליות.  לו הסתיים בניצחון מזהיר, כי אז היה בוודאי נושא את שמו הנכבד של מנהיג המרד : "מרד רבי עקיבא".  

בתחילת המאה ה-2  לספ' היה רבי עקיבא הסמכות הדתית העליונה בישראל והמנהיג החזק והמשפיע ביותר.  הוא היה מי שזיהה באופן וודאי, מוחלט ונחרץ ששמעון בר-כוכבא הוא, הוא המשיח.  מה שאומר שבערך 100 שנים לאחר מותו של ישו, שמשיחותו נדחתה על ידי היהודים, האמונה שעכשיו הגיע זמנו של המשיח האמיתי להגיע, הוסיפה לבעבע מתחת לפני השטח. והנה, למרות השפעתו ומעמדו, הזיהוי של רבי עקיבא נתקל בהתנגדות מצד החכמים בני דורו.  אך בסופו של דבר מעמדו הוא שהכריע בסוגיה אם בר-כוכבא הוא משיח או לא.  ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס תיאר את תוצאות המרד בספרו תולדות הרומאים (סט) במילים אלו:

 50" ממצודותיהם העיקריות ו-985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. 580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר, אך מעטים שרדו במרד (מרד בר כוכבא) דבר שנרמז להם מלפני המלחמה. …. וזאבים וצבועים הרבה פרצו לתוך עריהם. ….  גם אם המספרים שנקב דיו קסיוס הם מוגזמים, הם בכל זאת משקפים את תוצאות המרד.

את הדברים הבאים נגיד בזהירות גדולה, משום שיתכן שטעות בידינו אף-כי מנקודת מבט היסטורית הם הגיוניים ולגמרי אפשריים.

ראשית, ברור שמטרתו של רבי עקיבא הייתה להעיף את הרומאים מישראל ולזכות בחירות פולחנית (שהרי נאסר על היהודים להיכנס לירושלים לאחר כישלון המרד הקודם) ובחירות לאומית וטריטוריאלית. כלומר, מטרת המרד הייתה לממש את אחד מאפייני המשיחות שבתנך.

אך אמונתו של רבי עקיבא מחזירה אותנו בשנית לאמונתם של הסיקריים, שפעלו 60 ו-70 שנה קודם לכן, שגם הם האמינו שעת הגאולה הגיעה ושלכן וודאי הוא שאם ימרדו ברומאים, אלוהים יתערב במערכה ויעמוד לצידם –  אין ספק שבכך האמין גם רבי עקיבא, הסמכות הדתית והחברתית העליונה בדורו.

רק אמונה זו יכולה להסביר מדוע גם הוא התעלם לחלוטין מפער יחסי הכוחות שבין ליגיונות הצבא הרומי לבין הצבא של בר-כוכבא, שהיה בסה"כ צבא של איכרים (שגם הוא חפר עשרות מנהרות מסתור ברחבי הארץ. לא פטנט שרשום על שמו של החמס).

הדבר הראשון שאותו ברצוננו לומר בזהירות (מזויפת משהו…), הוא שלדעתנו המרד נקרא על שמו של בר-כוכבא, במטרה לטשטש את חלקו של רבי עקיבא ולהרחיק אותו מתוצאותיו הרות האסון.

הדבר השני שגם אותו יש לומר בזהירות רבה  מתייחס לספרות חז"ל, ולכך שלרבי עקיבא שמור מקום של כבוד כבר-סמכא בענייני הלכה ושהיה בין כותבי המשנה.

בתודעה הרחבה שמלווה אותו עד היום רבי עקיבא הוא פוסק הלכה חשוב ונכבד. בנוסף לכך הוא ראשון הקבליסטים ש-400 שנה לאחר זמנו של חנוך, גיבור אחד הספרים החיצונים, "נכנס לפרדס", הוא גן העדן השמיימי, שם פגש את אלוהים. רק הוא חזר בשלום מהביקור בעוד ששלושת חבריו התחרפנו על כל הראש (על מסעו של חנוך לגן העדן השמיימי דיברנו בהרחבה בסדרה שהוקדשה לספרים החיצונים).  רבי עקיבא הוא לא רק סמכות הלכתית, הוא גם רומנטיקן. הגבר היחיד במסורת היהודית שפרגן לרחל אשתו, שביקש לקנות לה רביד שנקרא "ירושלים של זהב", שבמצוותה הלך ללמוד תורה בגיל 40 ומשחזר לביתו מקץ 24 שנים, כשהוא גדול בתורה, אמר לתלמידיו:  "שלי ושלכם שלה הוא." (כמה עוד גברים זוקפים את הצלחתם לזכותה של רעייתם???).

תכלס, המסורת לא קושרת אותו לכישלון המרד, ותנועת הנוער בני עקיבא כמובן שנושאת את שמו.

למרות הזהירות המתחייבת, במשנה מצוי טוויסט בתפיסת הזמן השנייה שבתנך, שמדברת על משפט יום הדין הגדול שיתקיים אי-מתי בעתיד הרחוק, שלאחריו כהרף עין יפציע עידן אחרית הימים.  

בספרות חז"ל, הציפייה הזו נעלמת ואת מקומה תופס הביטוי "חבלי משיח", שאומר שאלוהי התנך עדיין עומד בכעסו הישן ולמרות שחלפו 1000 שנים מאז זמנם של הנביאים, הוא מוסיף להחטיף לנו!!!

פירוש המילה 'חבל' משמעו ייסורים. אלה חבלי הלידה שעוברת יולדת, ללא אפידורל. לפי חז"ל, גאולת ישראל תופיע רק אחרי שאנחנו נעבור "ייסורים רבים מסוגים שונים, כשם שיש כאבים ליולדת בזמן הלידה – ואלה הם "חבלי משיח". ועוד:  "הייסורים הם משום שלפני בואו של המשיח יהיה עם ישראל בשפל תרבותי, כלכלי ומוסרי, ולכן עליו להיענש לפני שאלוהים ימחל לו ויגאל אותו."  

בעברית פשוטה, מרד בר-כוכבא כלל  לא היה כישלון דתי, מדיני וצבאי, אלא ריצוי העונש לפני שאלוהים ימחל ויגאל אותנו.

ולמי שחושב שזו מסקנה הזויה ומשוללת כל ייסוד, נגיד שגם בימים אלה ישנם רבנים שטוענים בתוקף שהשואה שעברנו בימי השלטון הנאצי והטבח שעברנו ביום שבת ה-7 לאוקטובר, אלה הם חבלי המשיח שמבשרים את בואה של הגאולה המיוחלת – על כך נרחיב את הדיבור בשני הפרקים הבאים. אך בינתיים נצטט מדבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל, שנחשב לסמכות רבנית עליונה, שאמר את הדברים הבאים. להלן בקיצור גדול:

כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח משיח. …. הרשעים נכחדים מן העולם …. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפייה לרגלי משיח שבה. …. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר… (הלינק של הציטוט מצורף לטקסט של הפרק.    

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA

הרב התכוון בדבריו על "מלחמה גדולה בכמותה ובאיכותה" שהייתה אמורה להאיץ את בואו של המשיח" למלחמת עולם השנייה.  לנו חשוב להדגיש שהרב פירש את השואה שעבר העם היהודי כ"חבלי משיח", ביטוי שנכנס לשימוש לאחר זמנו של רבי עקיבא. וחבלי משיח, שהם שואה שעובר העם שלנו, הפך תנאי הכרחי המבשר את בואה המיידי של הגאולה, שכמובן לא הגיעה לאחר השואה, ועוד דקה נראה שיש המאמינים שהיא תגיע לאחר הטבח שהתרחש ב-7 לאוקטובר 2023.

עכשיו נחזור  למסלול ולפני סיום נזכיר עוד שני משיחים פרסונאליים, בשר ודם, שחיו לפני שנים לא רבות.

את המשיח הבא נזכיר במשפט אחד. הכוונה  לשבתי בן צבי שחי במאה ה-17 באיזמיר שבתורכיה, שנחשב למשיח שקר. שקר או לא, התנועה הקרויה על שמו סחפה אחריה את רובה המכריע של היהדות בארצות התפוצה, שהאמינה במשיחיותו,  שלא פסקה גם אחרי שנכלא ע"י השלטונות התורכיים. רק לאחר ששבתי צבי המיר את דתו לאיסלם הוא הוכתר בתואר 'נביא שקר'.  חשיבותו של שבתי צבי לנושא שלפנינו היא בכך שהאמונה שהמשיח צפוי להגיע בדור הזה, הוסיפה לפעום בלבבות היהודים גם בתקופת ההשכלה, אלפי שנים לאחר זמנם של הנביאים.

חיזוק לאמונה זו אנו מוצאים בדברי רבי עובדיה מברטנורא שקבע בפירושו למגילת רות:  ש"בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל"

ברוח דבריו של רבי עובדיה מברטנורא  נתקדם אל המשיח האחרון שאותו נזכיר בפרק זה. הכוונה כמובן למנחם שניאור מנדלסון שנולד בשנת 1902 ונפטר בשנת 1994, הלוא הוא הרבי מליבוביץ'' , רבם של חסידות חב"ד, שכינו אותו בשם "הלובביצ'ר". בפסק דין הלכתי שהוציאו חסידיו הוכתר הרבי, הוא הוכתר כ'מלך המשיח'. והודות לד"ר גוגל ניתן למצוא בקלות שרשימת היוחסין של הרבי נמשכת עד דוד (וכמובן שמדלגת על ישו). וכמובן שכולנו מכירים את האוטובוסים שנושאים את תמונתו ומתחתיו הכיתוב "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

לאמונתם של חסידיו, הרבי לא מת אלא חי בהוויה אחרת ולכן הם לא מינו אדמו"ר חדש שיתפוס את מקומו. גרסה אחרת אומרת שהוא כן מת, אך עתיד לחזור מהמתים ולגאול את העולם כולו, (בדיוק כפי שלישו לא מינו ממלא מקום, משום שגם הוא עתיד לחזור מעולם המתים ולגאול את העולם.)

את הדברים הבאים לקחתי מתוך ספרו המצוין של ספי רכלבסקי, 'חמורו של משיח' (עמ' 123-125).  רכלבסקי טען  שלדעת הרבי מליבוביץ", שהיה בן זמנו של הרב אברהם קוק (שאת דבריו ציטטנו קודם), היה ברור שהדור שחי בימי השואה הנאצית הוא הדור של "חבלי משיח" שמבשר את בוא הגאולה הנכספת (בדיוק אותה גאולה שרבי עקיבא התכוון להביא, רק שלא הגיעה). אך בעוד שהרב קוק לא זוהה כמשיח על ידי תלמידיו, חסידות חב"ד מאמינה עד היום שהרבי שלה הוא, הוא  המשיח של דור הגאולה.  רכלבסקי מציין שעד שנותיו האחרונות לא טען הרבי בפומבי שהוא המשיח, אך אמת זו הייתה מקובלת על חסידיו.  ואכן בידיהם מספר ראיות למשיחיותו. האחת היא המסורת המקובלת על חסידות חב"ד, שלפיה לחב"ד נועדו להיות 7 אדמו"רים, כשבעת ימי הבריאה – באדמו"רות השביעית יבוא המשיח. ראייה נוספת למשיחותו היא שהרבי היה חסוך ילדים  (בעוד שלרב קוק היה בן שהמשיך את דרכו) – וחובה שהמשיח יהיה חסוך ילדים משום שהוא הראשון והוא האחרון והוא עתיד לחזור אלינו בעת הגאולה ולכן אין צורך שיהיה לו בן שימשיך אותו (אותו הדבר נטען גם על ישו).  היות שהרבי מליבוביץ" היה האדמו"ר השביעי והיות שהיה חסוך ילדים, הרי שאלה ראיות מוצקות לכך שהוא המשיח.

רכלבסקי אמר שהרבי מעולם לא הגיע לביקור בישראל (בעוד שהרב קוק עלה לישראל, חי ומת בישראל). הטעם לכך הוא "שמשיח, מרגע שנוגעות רגליו באדמת הקודש, מתחיל השלב הסופי של משיחותו, ואינו יכול לצאת יותר מהארץ."

ולסיום דברינו על חסידות חבד נחזור לאמונה שהאסון שאירע ביום שבת ה-7 לאוקטובר הוא חלק מ"חבלי המשיח", שהם עונש אלוהי המתרחש בימים אלה ושלאחריו חד-משמעית תגיע הגאולה.   באתר שנקרא 'גאולה' שמנוהל ע"י חסידי חב"ד, התפרסם חודש לאחר הטבח (ב-17 לנובמבר 2023)  כתבה שמפרשת בשם הרבי מליבוביץ' , שכאמור לא מת, את הדברים הבאים:

" כל נפילה שכזו וכל ירידה שכזו (=הכוונה לטבח המזעזע), מטרתה היא עליה גדולה יותר מכפי שהיה קודם לכן. אי לכך ובהתאם לזאת, התוצאה הברורה של כל אירועי שמחת תורה והמלחמה בעזה, צריכה להיות לא רק חזרת הישובים היהודיים ברצועת עזה, אלא יישוב מוחלט של העיר עזה וכל שאר השטח ביהודים. (בדיוק על כך מדברים אנשי הימין הקיצוני שגם אליהם נגיע).

ועוד נאמר:  "לעם ישראל – אין מה להיבהל ואין מה לחשוש!  כל מה שנותר לנו כעת, הוא לשמוע את קולו של המבשר, קולו של הרבי שליט"א מלך המשיח, הניצב על גג בית המקדש … ומודיע לכל עם ישראל: "ענווים הגיע זמן גאולתכם" .

סיכום

נסכם בקצרה את העניינים החשובים ביותר שעליהם דיברנו בפרק זה.

הדבר הבולט ביותר ובמידה רבה גם המפתיע ביותר שעולה מכל התחנות שדרכן עברנו, הוא האמונה הרצופה והמתמשכת שאמת דיברו הנביאים שחיו כמעט לפני 3000 שנה:  הגאולה השמיימית בוא תבוא ואיתה יגיע גם המשיח!!!  

והנה למרות שהגאולה הזוהרת שהתנך מקדיש לה עשרות פרקים מעולם לא הגיעה, ואלוהים מעולם לא הושיע את עמו ולא העניש את אויבינו, אמונה זו נמשכת ונמשכת ומכתיבה עד היום את אורח החיים של מי שמאמין בה. או כפי שקבע הרמב"ם ב-"יג העיקרים": אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת. ובהמשך אמר: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא" גם אם צריך יהיה להמתין לו עוד 10000 שנה , קטן עלינו,

דבר בולט נוסף שאותו ראינו, הוא שבמהלך השנים האמונה בגאולה השמיימית הותאמה למציאות המשתנה. ואלה השינויים הדרמטיים והמשמעותיים ביותר שעליהם הצבענו, שילוו אותנו גם לעומק שני הפרקים הבאים:

ראשית, למרות שהנביאים דיברו על גאולה שתגיע בזמן לא ידוע בעתיד הרחוק והמעורפל שיתרחש בקץ הימים ולאחר 'משפט יום הדין הגדול',  כל הדוגמאות שנתנו וניתן גם בפרקים הבאים, מלמדות שבמרוצת הדורות קמו בישראל מנהיגים שהאמינו שהעתיד הזה הגיע.  הוא הגיע גם ללא קיום התנאי ההכרחי  של משפט יום הדין הגדול והשמדת כל אויבי ישראל  שבתנך.

האמונה שלא צריך להמתין להתערבות משמים ושאפשר לדלג על תנאי הגאולה שקבעו הנביאים, עומדת בבסיס מרד החשמונאים. והאמונה שניתן לכפות את תאריך הגאולה על אלוהים ולאלץ אותו להיכנס למלחמה שלא במועד שקבע, עומדת בבסיס המרד שהוביל לחורבן בית המקדש השנה.  וכמובן שבכך האמין גם רבי עקיבא, הסמכות הדתית העליונה, שבלעדי ברכתו המרד על תוצאותיו האיומות לא היה פורץ.

כפי שחזרנו ואמרנו: אלוהים לא מקבל צו 8 מאף אחד, ומי שחושב שיכול לדלג על משפט יום הדין, מביא עלינו אסון ולא ברכה.  גם אם קוראים לו רבי עקיבא, וחמור ודוחה לאין שיעור, גם אם קוראים לו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' וחבורתם – ומי שחושב שזו הלצה מטופשת, שימתין לפרק הרביעי. זו לא הלצה.

לאמונה שהגאולה מתממשת ברגע זה מצטרפת אמונה נלווית שלפיה גם המשיח שאותו הזכירו הנביאים בחצי מילה, גם הוא כבר נולד ומסתובב בינינו. ישו, בר-כוכבא, שבתי צבי והרבי מלובביץ', כל אחד בדורו נחשב בעיני חסידיו למשיח שאליו התכוונו הנביאים. וכאן נציין שהתברכנו במשיחים נוספים שאת שמם לא הזכרנו, דבר שמלמד על רצף הכמיהה הדרוכה לבואה של הגאולה המובטחת.  

הדבר השני שגם הוא חשוב ביותר, עומד מאחורי הביטוי "חבלי משיח" שנכנס לשימוש לאחר כישלון מרד בר כוכבא.

אמרנו שצריך להיזהר מהקביעה שהמרד נושא את שמו של המנהיג הצבאי שהובס, ושלו היה מסתיים בתשואה גדולה כי אז הוא היה נקרא על שמו של רבי עקיבא, הסמכות הדתית העליונה שנתנה את ברכתה למרד. ואכן דמותו הנישגבת, המורמת מעם נותרה נקייה מכל כתם ואשם.

אין ספק שהמסורת הרחיקה את הכישלון מרבי עקיבא.  בחזקת, נאשים את הש.ג. ולא את המפקד. נאשים את הרמטכל ואת ראש השבכ, אבל לא את ראש הממשלה …. מה שהפעם לשם שינוי לא יילך ולא יצליח ואנחנו גם לא ניתן שיקרה.   

            לדברינו, וזו הצעה ולא קביעה וודאית, הביטוי "חבלי משיח" הומצא כדי לטהר את רבי עקיבא מהזיהוי האומלל שזיהה את בר כוכבא כמשיח. רבי עקיבא חס ושלום לא כשל, אלא זירז את בואו של המשיח, שהרי "חבלי משיח" הם: "הייסורים, משום שלפני בואו של המשיח יהיה עם ישראל בשפל תרבותי, כלכלי ומוסרי, ולכן עליו להיענש לפני שאלוהים ימחל לו ויגאל אותו." 

במילים אחרות,  60 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני ונהרות הדם שנשפכו שם + ההגליות ההמוניות, עם ישראל נמצא בשפל תרבותי ומוסרי, ולכן היינו לעבור עוד שואה גדולה. או כפי

שאמר הרב קוק: "כי כשיש מלחמה גדולה בעולם, מתעורר כוח משיח".

תכלס, התבוסה הגדולה של המרד עוררה את כוחו של המשיח, שלא הגיע גם ב-2000 השנים הבאות.

            ואין בדברים אלה שום ציניות, שהרי עד היום נמשכת האמונה "שחבלי משיח" הם עונש על חטאים עכשוויים, עונש שמגלם בתוכו את האמונה שלאחריו ימחל לנו אלוהים ויושיע אותנו מכל אויבנו. ואכן, יש בינינו מאמינים שכל פוגרום וכל פורענות שעברנו ועוברים, כולל השואה וכולל הטבח שבצעו מפלצות החמס באוקטובר 2023, הם  עונש בגין שפל רוחני בהווה, עונש שמבשר את הגאולה שתגיע מחר, או בעוד 50,000 שנה.  נצטט פעם נוספת את הכתוב באתר של חבד :  "לעם ישראל – אין מה להיבהל ואין מה לחשוש!  כל מה שנותר לנו כעת, (אחרי הטבח) הוא לשמוע את קולו של המבשר, קולו של הרבי שליט"א מלך המשיח … מודיע לכל עם ישראל: "ענווים הגיע זמן גאולתכם"

בפרק הבא נביא דוגמאות נוספות המוכיחות עד כמה עזה בימינו הציפייה המשיחית.

https://www.hageula.com/sichat_hageula/editorial1/25322.htm

https://www.hidabroot.org/article/211167

בן כספית

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-1041392

בפודקאסט של התנ״ך, ד״ר ליאורה רביד חושפת את האמת המרתקת שמאחורי הסיפורים התנכיים המוכרים לכולנו. ניתן לתרום לפודקאסט בפטריאון.