בימים שהפודקאסט שלנו יצא לדרך הקדשנו פרק לשיחזור סיפור המסע של אברהם ושרה, מאור, המוכרת לכולם בשם 'אור כשדים' לארץ כנען. מדובר בפרקים 13-12, לטובת מי שמעוניין להקשיב להם.
נזכיר כרגע בקצרה רק את הנקודות החשובות לפרק שלפנינו, שמוקדש לסיפור עקרותה של שרה, ולמלכודת התיאולוגית שעומדת בבסיסו.
ספר בראשית כיווץ את סיפור המסע למספר שמות היישובים שדרכם עברו ההולכים. שמות שלא אומרים שום דבר לאף אחד, ושרבים מהחוקרים מחזיקים בדעה שמדובר במיתוס חסר כל בסיס היסטורי, שרק אנשים בעלי אמונה דתית עמוקה מאמינים שהתרחש במציאות.
לצורך שחזור המסע שעשינו לקחנו בחשבון כל נתון אפשרי שהעלנו בדעתנו. חישבנו את מרחק ההליכה שעשו אברהם, שרה ולוט שהצטרף אליהם, שעשו את כל הדרך מאור שבתחום עיראק של ימינו לארץ ישראל, וממנה למצרים ובחזרה. החישוב שלנו העלה שהשלושה הלכו כ-3,500 ק"מ. לקחנו בחשבון שקצב ההליכה של המשפחה היה כקצב הליכה של עזים, שהיו המקור היחיד שלהם לסידנים וחלבונים. וכן שהיה עליהם לעצור בדרכם אם כדי לרכוש מזון, ואם בשל תנאי מזג אוויר קיצוניים ואם משום שהגיעה עונת ההמלטה של העזים היקרות. ולקחנו בחשבון נתונים נוספים. חישוב כל הנתונים שאספנו העלה שהמסע כולו ארך כ-20 שנה.
מסע שנמשך 20 שנה עומד במבחן הייתכנות וניתן היה לעשותו בתקופת חיים אחת, כפי שמספר התנך.
וכאן עלינו להוסיף הסתייגות חשובה שאומרת שללא ממצאים ארכיאולוגיים שמהווים ראיה חד משמעית שהמסע אכן התקיים, הזהירות מחייבת אותנו לדבר רק על ייתכנות היסטורית, ולא על עובדה מוגמרת. יחד עם זאת, מכיוון שמתמטיקה לעולם לא משקרת, ומכיוון שהנתונים שבהם השתמשנו גלויים בפני כולם, מי שטוען אחרת, מוזמן להתמודד עם הנתונים שהצגנו ולהוכיח את דבריו.
ועכשיו נתקדם לענייננו.
לפני שנתקדם לפן הריאלי של הסיפור, שקושר את עקרותה של שרה ב-20 שנות המסע, נתייחס לרובד התיאולוגי של התנך, שלפיו אלוהים שולט על הפריון של האדם, הצומח והחי. ואכן לפי המסופר אלוהים הוא שעצר את שרה מלדת:
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. בר' טז, א-ב
על הגר ועל הפונדקאות הקדומה נדבר בפרק הבא, כרגע נישאר ברובד התיאולוגי של תפיסת הפריון בכללותה, ונעמוד על המלכודת התיאולוגית הספציפית שבבסיס האמונה שאלוהים שולט על הפריון של האישה.
וכאן צריך לציין שלפי התנך אין עקרות של גברים, אלא רק של נשים. עובדה זו מסבירה מדוע מסיבה לא ידועה עצר אלוהים את רחמן של שרה, רבקה, רחל וחנה, ושל אשת מנוח הלוא היא אמו של שמשון. ומאותה סיבה לא ידועה הוא לבסוף נזכר באותן נשים אומללות והניח להן להרות. לעומת זאת אלוהים ללאה ולרות הניח אלוהים להרות בקלות.
התפיסה שלפיה שולט אלוהים על פריון האדם, על פריון החיות והצומח, איננה ייחודית לתנך. ואכן המיתולוגיות שהותירו בני העמים הקדומים שחיו ביוון, מצרים, אשור, בבל ,פרס, באירופה ובסקנדינביה – ובעצם בכל מקום בעולם, אומרות במילים שלהן בדיוק אותו הדבר. האלים שבהם האמינו בני כל עם ועם, שלטו על הפריון של בני האדם, ושל חיות הבית והצומח
לשם המחשה ניתן מספר דוגמאות:
עמי כנען, שחיו בתחום סוריה וארץ ישראל של ימינו, סגדו לאל בעל שהיה אל הגשמים שהירווה את האדמה. שכן, בחלק זה של העולם פריון האדמה מותנה בגשמים, שהמטיר האל בעל מדי חורף בחורף.
האשרה, האלה הנקבית של עמי כנען, הייתה מזוהה עם מוסד הנישואין ועם פריון האישה והצומח. הרה, הייתה מקבילתה היוונית.
המצרים סיפרו על אוסיריס, שבין תכונותיו הרבות היה אל החקלאות, שלימד את בני האדם את סודות עבודת האדמה, וכן העניק להם את הידע הדרוש כדי להבחין בין זרעים טובים למאכל, לבין זרעים רעילים. אוסיריס נרצח על ידי אחיו סת, אך הוא קם מדי שנה לתחייה, יחד עם צמיחת השעורה והחיטה בשדות. אלת הדגן היוונית הייתה כמובן דמטר.
איננה אלת השמים שבה האמינו השומרים, הייתה אחראית לפריון האדם והחיות, וכמובן גם לצמיחת גידולי השדה.
בני ישראל היו חלק בלתי נפרד מבני העולם הקדום ומתרבותם, ולכן אנחנו לא צריכים להיות מופתעים שהתנך זוקף לזכותו של אלוהים את השליטה על הפריון בעולם – ובכך מתחיל ומסתיים הַדִּמְיוֹן בין תפיסת הפריון בתנ"ך, לבין זו של העמים השכנים.
האלים שבהם האמינו בני העמים הקדומים היו רעים ואכזרים ומושחתים – ואלי הפריון היו לא פחות מושחתים ואכזריים.
האלים חיו חיי נצח, אלא אם רצחו האחד את השני, דבר שעשו בשקיקה גדולה. הם נאפו, גנבו, ונלחמו זה בזה על כל דבר שטות ועל כל איוולת –וניצוצות אש המלחמה שניתזו בשמים, ירדו מטה והמיטו אסון על בני האדם.
בפועל, האדם תמיד היה קורבן חף מפשע שיצא ניזוק ממלחמות האלים ומשגעונותיהם. ואכן, מלחמות, שנות בצורת ורעב וכל אסון טבע או אחר שפקדו את האדם, היה תולדה של הגחמות של האלים. מלחמת טרויה שעליה מספרת האליאדה, היא דוגמה מצוינת למלחמה ארוכת ימים שפרצה בגלל סכסוך מטופש בין שלוש אלות על תפוח עשוי זהב שהיה מיועד ליפה שביניהן.
התנ"ך מציג תפיסה הפוכה לחלוטין מזו שאנו מוצאים במיתולוגיות של העמים הקדומים. לפי התנך אלוהים, בחר בבני ישראל להיות לו לעם, ורק להם נתן את תורתו ואת חוקיו, ורק אותם הוא שופט בצדק מוחלט. לצדיקים שמאמינים בו בכל ליבם, הוא גומל בשפע רב שמתבטא אך ורק בְּפִרְיוֹן. לעומת זאת, עקרות ושלילת הפריון היא עונשם של הרשעים.
להלן ציטוט קצר ומקוצר מפרק כח שבספר דברים שממחיש את המשוואה שלפיה פריון הוא שכר הצדיקים ושלילתו היא עונשם של הרשעים:
וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם…. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר;
ועכשיו ברכת הצומח
פריון האדם:
בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ
ולסיכום:
יְצַו יְהוָה אִתְּךָ, אֶת-הַבְּרָכָה, בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ; וּבֵרַכְךָ–בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ….. …. וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל, הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לָתֶת לָךְ
('אבותיך', זה כמובן אברהם שלו הבטיח אלוהים אדמה לשבת עליה, וגם פריון גדול)
הצד השני של המשוואה מפרט את העונשים הצפויים לחוטאים, שבזדון ליבם הפרו את מצוותיו של אלוהים. ושוב בקיצור גדול מספר דברים (כח):
וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו….וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ. טז אָרוּר אַתָּה בָּעִיר, וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה. …. אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ = הוולדות של הבקר וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ = הוולדות של הצאן. …. וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל. יִתֵּן יְהוָה אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר: מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ , עַד הִשָּׁמְדָךְ. ….
למרות שכותבי התנך לא תלו כל אשמה בשרה ובשאר מעוכבות ההיריון שהזכרנו קודם, העובדה שאלוהים השית עליהן את העונש החמור ביותר השמורים לרשעים, אומרת שהן חטאו לו בדרך כלשהי. הרי אלוהים, השופט העליון, לא יעניש אישה צדיקה וימרר את חייה.
והנה המלכודת האמונית של המשוואה שהצגנו.
אברהם הוא דמות מופת של מאמין והגיבור היחיד בתנך שאלוהים חזר והבטיח לו פעם אחר פריון גדול:
וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. … וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים , מִמְּךָ יֵצֵאוּ. (יז)
בפעם אחרת אמר אלוהים לאברהם שמספר צאצאיו יהיה כמספר הכוכבים בשמים:
וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. בר' טו, ה
ועוד אחד לקינוח: בר יג, טו
כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ–גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.
פרופ' ישעיהו ליבוביץ, אחד הפילוסופים הגדולים של המאה הקודמת, סיכם במשפט קצר וקולע את מעמדו המיוחד של אברהם:
כל ההיסטוריה הגדולה מבריאת העולם ועד רדת אבותינו למצרים,
איננה אלא הרקע והמסגרת להצגת דמותו של אברהם אבינו, שהוא
האדם המאמין הראשון …. ואשר ממנו מתחילת הכרת אלוהים על ידי האדם. ישעיהו ליבוביץ, הקדמה לספר : אברהם אבי המאמינים.
הדברים הנפלאים שכתב פרופ' ליבוביץ, נשענים על האדנים שהניחו בעלי המסורות שחיו מאות ואלפי שנים לאחר זמנו של אברהם.
לאורך הדורות בחנו הפרשנים כל פרט שהתנ"ך מספר אודותיו. הם מצאו שאלוהים העמיד אותו ב-10 ניסיונות קשים ומרים – ושאברהם הנאמן עבר את כולם בהצלחה כבירה.
הניסיונות כוללים את העקירה מאור ואת המסע הארוך לארץ כנען; את הרעב הכבד שאילץ את אברהם להמשיך ללכת למצרים, שם נלקחה ממנו שרה וניתנה לפרעה (בראשית יב, יא-כ). את ברית המילה שעבר בגיל 99. ולבסוף, אפילו עקרותה של שרה, ועקדת יצחק הבן האחד שהצליחה להרות בתום שנות המתנה רבות, נספרים בין הנסיונות שבהם העמיד אלוהים את אברהם.
אבל איפה שרה?
הרי שרה הלכה לצידו כל הדרך.
התשובה היא שבעלי המסורות נישלו והעלימו את שרה.
שרה נמחקה מסיפור נסיונותיו של אברהם והיא לא ממלאת בהם שום תפקיד.
ואיך יוכל אלוהים לקיים לאברהם את כל ההבטחות הנפלאות שהבטיח אם הוא עצמו עצר את שרה מלדת?
פריון גדול לגבר שאשתו עקרה?
קצת בעייתי
כאשר אנחנו מעבירים את שאלת עקרותה של שרה לרובד הארצי, עלינו לחדול לדבר על התערבות אלוהית ועל עקרות. עקרות מגדירה אישה שמסיבה פיזיולוגית, אובייקטיבית, לא יכולה להיכנס להיריון – וזה לא הסיפור של שרה. שרה לא הייתה עקרה.
והשאלה מדוע היא לא הצליחה להרות במשך כל כך הרבה שנים, לוקחת אותנו גיל הנישואין של נערות שהיה מקובל בעולם הקדום. נערות שחיו בעולם הקדום ניתנו לנישואין כשהיו בנות 10, 11 ו-12 שנים. הן ניתנו לנישואין עוד לפני שקיבלו את המחזור החודשי, ולמרבה הצער זה עדיין המצב בארצות הנחשלות בימינו.
קרוב לוודאי שככל בנות זמנה, גם שרה נישאה כשהיתה כבת אחת-עשרה פשוט מפני שזה היה מנהג הימים.
לו נשארה לחיות באור ולא יצאה למסע, כי אז כמרבית הנערות בנות גילה גם היא היתה נכנסת להירון ראשון בסביבות גיל ארבע-עשרה, אולי חמש-עשרה. לו כך היה, כי אז סיפור חייה היה העתק מדויק לזה של כל נערה אחרת בת זמנה.
אלא שהסיפור שלה איננו עוד סיפור של נערה שחייתה לפני כמעט ארבעת אלפים שנה.
זמן קצר לאחר נישואיה יצאה שרה יחד עם בני משפחתה למסע לארץ כנען. שרה היתה אז בת שתים-עשרה, אולי שלוש-עשרה.
למן אותו יום ובמשך עשרים השנים הבאות, שרה צעדה אלפי קילומטרים. ובימים שבהם המשפחה עצרה באחד המשקים שדרכם עברו ההולכים, היה עליה לעבוד כדי לרכוש מעט מזון שאותו לא ניתן ללקט לצידי הדרך. מזון שיכלכל את ההולכים עד התחנה הבאה.
מכיוון שלא ניתן לארוז מזון שיכלכל את ההולכים לאורך 3,500 ק"מ, השאלה כיצד הם השיגו מזון, הייתה אחת השאלות החשובות שבהם עסקנו בפרקים ששחזרו את המסע.
דיברנו על כך שהחברה הקדומה הייתה חברה חקלאית, שהתבססה אך ורק על עבודת כפיים. אנשים חרשו בידיהם את השדות, וחלבו בידיהם את עדר הצאן שגידלו, וחפרו בורות ותעלות מים כדי להשקות את השדות.
בהינתן שכלכלה שכזו דורשת ידיים עובדות רבות, ובהינתן שיש בידינו חוזים שעוסקים בהשכרת עובדים, יכולנו לבסס את הטענה שמנקודת מבט היסטורית, שעצירה לצורך עבודה במשקים הפזורים לאורך המסע, הייתה הדרך היחידה שבה המשפחה שלנו יכלה להשיג מעט מזון ולחדש את הציוד שהתקכלה תוך כדי הליכה.
במילים אחרות כאשר אנחנו שואלים ממה היה מורכב סל המזון של ילדה שיצאה למסע בהיותה בת 12, אולי 13 שנים והתבגרה בדרכים, מתקבלת תמונה עגומה שמסבירה מדוע היא לא הצליחה להרות.
סל המזון שעמד לרשות שרה ב-20 שנות המסע היה מורכב ממה שיכלה ללקט תוך כדי הליכה. עליו יש להוסיף חיטה, תמרים ושמן זית שאותם רכשה המשפחה תמורת עבודתה. עדר העזים שליווה את המשפחה בדרכה, ועדר עזים תמיד-תמיד מלווה את הנוודים שעושים בדרכים, היה המקור היחיד שסיפק לה מעט מוצרי חלב. כלומר, סידנים. כשמתו העזים, היא זכתה לכרסם נתח בשר שסיפק לה מעט חלבונים ושומן.
סל מזון כל כך דל אִפשר לשרה לשרוד, אך לא פיצה אותה על האנרגיה העצומה ששרפה בימים שצעדה ובימים שחנתה במקום אחד ועבדה עבודת פרך.
לדברי הרופאים שבפניהם הצגתי את כל הנתונים שעומדים לרשותנו, סיכוייה של שרה להרות בשנות המסע היו קלושים, כמעט אפסיים. לדבריהם, השילוב בין סל מזון ירוד, שלעתים הגיע לכדי חרפת רעב של ממש, והתנך מציין שאברהם ושרה הגיעו לארץ כנען בשנות רעב (בראשית יב, י), ובין מאמץ פיזי שנמתח על פני שנים ארוכות, גרמו לכך שכל פירור מזון שהכניסה לפיה הפך לאנרגיה שתועלה מייד לשם תכלית אחת: שמירה על המשך פעילותן של מערכות החיים ההכרחיות לעצם שרידותה (מוח, לב, כליות, כבד וריאות).
הפסקת פעילותן של מערכות אלה, פירושה מוות. לדברי הרופאים, מצב של תת תזונה מתמשך דיכא את מערכת הרבייה המינית שאיננה נחוצה לעצם קיום החיים, שמטבעה היא בזבזנית וצורכת אנרגיה.
אל הדלות במזון נוספו תנאי האקלים שאף הם צרכני קלוריות תובעניים. ב-20 שנות המסע ישנה שרה מתחת לכיפת השמים, או במערה, או במלונה שנמצאה לה באחד המשקים החקלאיים.
מסלול ההליכה שמציין התנך חייב את ההולכים להגיע מחרן שבתחום תורכיה ללבנון, ולחצות את הרי הלבנון, מה שאומר שהם נכנסו לארץ כנען מכיוון צפון. מכיוון שאברהם, שרה ולוט הגיעו לארץ בשנות רעב כבד, שמות היישובים שמזכיר התנך מלמד שהם הגיעו לנגב ומשם נמלטו למצרים, מה שאומר שהיה עליהם לחצות פעמיים את מדבר סיני. פעם אחת בדרך למצרים, בפעם השנייה בשובם.
החורף בהרי הלבנון קר ומושלג, ואילו הקיץ במדבר סיני לוהט ככבשן. אמנם בחודשי הסתיו והחורף הבקרים במדבר חמימים ונעימים, אך לעת לילה הטמפרטורה צונחת והקור חודר לתוך העצמות ומטלטלן.
הישרדות בתנאי אקלים קיצוניים גוזלת אנרגיה רבה ומחייבת אכילת מזון עשיר בקלוריות ובחלבונים, אך מהיכן תשיג נערה שהיטלטלה בדרכים וסבלה מתת תזונה, מזון עשיר בקלוריות וחלבונים?
הרופאים שאיתם התייעצתי השוו את מצבה לזה של נערה אנורקטית: תזונה דלת קלוריות גורמת לעצירה מוחלטת של המחזור החודשי. וגם אצל ספורטאיות, רקדניות ודוגמניות שחיות בדיאטה קפדנית ושורפות אנרגיה רבה, התוצאה פעמים רבות דומה.
ואולם למרות שהמחזור החודשי של אישה הסובלת מתת תזונה חריפה לאורך תקופה ארוכה נעצר, הרי שתהליך זה הוא בדרך כלל הפיך. אם האנורקטית חוזרת בהדרגה לאכול ונהנית מדיאטה עשירה, ואם הספורטאית פורשת מפעילות ספורטיבית מפרכת ששורפת אנרגיה ככבשן, קיים סיכוי טוב שהמחזור החודשי יחזור והן תוכלנה להיכנס להריון וללדת ילדים בריאים – והדברים האלה מתארים בצורה מדויקת את הנערות ששרדו את מחנות הריכוז וההשמדה של הנאצים, והדברים האלה נכונים גם לגבי שרה.
שרה אמנם לא היתה אנורקטית, דוגמנית או ספורטאית. היא היתה ילדה רעבה
שהתבגרה בדרכים. היא הייתה ילדה שהפכה אישה למודת סבל ומחסור שלא ידעה יום מנוחה אחד בחייה.
אך גם לה עדיין היה סיכוי להשתקם ולהרות. התנאי לכך היה לעצור את המסע שכמעט גבה מדי יום את חייה ולשפר באופן משמעותי את סל המזון שלה – וזה בדיוק מה שקרה!
משהגיעה יחד עם אברהם לחברון, פסקו ימי ההליכה האיומים והמאמץ הפיזי המתמשך פחת בהרבה, וגם סל המזון השתפר כנראה במידה ניכרת. ואכן בחלוף שנים אחדות שרה השתקמה והצליחה להרות.
רמז התומך בטענה זו אנו מוצאים בסיפור על שלושת המלאכים שביקרו באוהלם של אברהם ושרה ובישרו להם שהיא עתידה להרות וללדת בן. שרה שצותתה בחשאי לדבריהם ובלִבה צחקה בחוסר אמון:
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. בראשית יח, יא-יב
עדנה, פירוש שפע או התחדשות. במילים אחרות, לאחר השנים שבהן נעצר המחזור החודשי של שרה, נהייתה לה עדנה, ומערכת הרבייה שדוכאה בשנות המסע, חזרה לתפקד. שרה קיבלה את המחזור החודשי – "אורח כנשים", והצליחה להרות. לו חייתה שרה בימינו, היה הרופא המטפל מצווה עליה לעשות בדיוק את מה שעשתה ממילא.
כפי שציינתי בתחילת דברינו ללא כל ראיה ארכיאולוגית, אין ביכולתנו שום אפשרות להוכיח שהמסע לארץ כנען התקיים בזמן מן הזמנים. אך אם התקיים, וסיפור המסע עובר את מבחן הייתכנות, כי אז יש לנו הסבר ריאלי לכך ששרה, למזלה, לא הצליחה להרות בכל השנים שהייתה בדרכים.
מנקודת מבט ארצית סיפור חייה של הנוודה הקטנה והאמיצה תפור בצורה מדויקת במציאות שבה חיו נוודים שכילו את חייהם בדרכים. הוא מתאים לנוף הקשה שבו צעדה עשרים שנה צעד אחר צעד אחר צעד.
שרה שיצאה למסע בהיותה ילדה רכה בשנים, התבגרה בדרכים. שרה היתה גיבורה ששרדה את המסע המפלצתי, אלא שהיא לא ידעה שהיא גיבורה. היא ידעה שהיא עקרה. היא ידעה שאין ביכולתה ללדת ילדים לאברהם ולמלא את חובתה היחידה של האישה כלפי בעלה. באחד הימים היא נואשה והשיאה לו את שפחתה המצרית, את הגר ועל כך נדבר בפרק הבא.
לפני שניפרד אני מבקשת לחזור פעם נוספת לתחילת דברינו וכן להתייחס לקביעה ששרה הרתה בגיל 90 לאברהם בן ה-100.
ולבסוף נאמר כמה מילים על הקביעה ששרה בת ה- 90 הרתה לאברהם בן ה-100.
נקרא בקיצור גדול את הציטוט הרלוונטי ונסביר את תפיסת הנס בתנך:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם …. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ (כלומר את שרה) וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. בר' יז, טו-יז
מנקודת מבט ריאלית הפסוק שקראנו הוא בלתי אפשרי לגמרי, והוא הופך אבסורדי עוד יותר כאשר אנחנו זוכרים שתוחלת החיים של הנשים שחיו בעולם הקדום הייתה 30 שנה, יחד עם זאת הוא שולח אותנו לתפיסת הנס בתנך, שהרי סיפור הולדתו של יצחק היה נס.
התפיסה העממית המוכרת לכל אחד מאִתנו, רואה בנס דבר טוב הקורה באופן בלתי צפוי לאדם. למשל, החלמה פתאומית ממחלה קשה, הינצלות ללא פגע מתאונה קטלנית, נפילה מקומה גבוהה ונחייתה על שיח רך ולא על אבני המדרכה. דוגמאות אלה, כמו הזכייה הגדולה בהגרלה של מפעל הפיס, שייכות לעולם ההסתברות. הן אמנם נדירות, אבל אינן בגדר נס.
הנס, לפי התנ"ך, הוא דבר שונה לחלוטין. הוא צורת ההתגלות של אלוהים בפני האדם – והתגלות זו תמיד כרוכה בשינוי חוקי הטבע שאלוהים עצמו קבע במהלך ששת ימי בריאת העולם.
המטרה המובהקת של נס, היא להוכיח שאלוהים עומד מעל הטבע, וְשֶׁבִּיכָלְתּוֹ להכפיף את הטבע לרצונו, ושהוא איננו כפוף לחוקים שהוא עצמו קבע. באנגלית להכניס דוגמאות מהברית החדשה. וההכפפה הזו – היא "נס".
כך למשל איש לא ישים לב לשיח יבש שגדל במדבר, שמתלקח פתאום ונעלם כהרף עין בלי להותיר אחריו כל סימן. ברם, כאשר שיח יבש שאין בו כמעט כל חומר, בוער ובוער ואיננו מתכלה – זו תופעה שעומדת בניגוד לחוקי הטבע ולכן הוא נס אלוהי (שמות ג, א-ד). הסיבה לכך היא ששום דבר איננו יכול לבעור מעבר לכמות חומר הבערה המצויה בו. דוגמה נוספת: כאשר מעלות הצל שמטיל שעון השמש נעות בניגוד לכיוון השמש, כאילו זרחה השמש במערב ושקעה במזרח, זהו נס, שכן רק אלוהים יכול לגרום לצל לנוע בכיוון הנגדי למהלכה של השמש (ישעיהו לח, ד-ח). כמובן שרק אלוהים יכול לעצור ליום שלם את מהלכם של השמש והירח, כפי שהיה בימי יהושע (יהושע י, יב-יד) ועוד.
כללו של דבר, הנס בתנ"ך הוא הוכחה לעוצמתו האין סופית ולכך שיש ביכולתו להפוך את הבלתי אפשרי – לאפשרי.
לו ספר בראשית היה מספר ששרה נישאה כשהייתה בת 11 שנים, ושבתום 20 שנות המסע היא נחה והשתקמה, ושבסביבות גיל 35 היא הרתה את יצחק, כמו שעולה מהחישוב שלנו, לא היינו רואים בהריון הזה אירוע שמוכיח את יכולתו של אלוהים לחולל מעשים שאינם יכולים להתרחש כדרך הטבע.
אמנם בימיה של שרה, אישה בת 35 נחשבה לאישה שכבר חייתה מעל לסך השנים הממוצע (שלושים שנה), אך למרות שהדבר היה נדיר, היא עדיין יכלה להרות.
ואולם לכותבי התנ"ך לא היה עניין לעסוק בנדיר אך האפשרי.
אותם עניין הבלתי אפשרי. הוא התחום המופלא שבו עוצמתו של האלוהים מתגלה ברבים ומעוררת השתאות. ולכן הם סיפרו ששרה הרתה בגיל תשעים שנה לאברהם בן המאה.
מאליו ברור שהריון שכזה יכול להתרחש רק כאשר אלוהים מחליט להראות שאין גבול לכוחו – וזו כמובן המטרה בסיפור הולדתו של יצחק. הברית החדשה הלכה קדימה צעד מעורר התפעמות נוסף, וסיפרה שישוע נולד כתוצאה מכך שרוח הקודש של אלוהים, "פקדה" בפועל את אמו, מרים הבתולה (לוקס א, 38-26).
מנקודת מבט שאיננה משרתת את רצונם של כותבי התנ"ך לפאר את גדולתו של אלוהים, שני "נִסים" ארציים לגמרי התרחשו בחייה של שרה. הנס הראשון הוא שהיא לא הרתה בשנים שבהן היטלטלה בדרכים וסבלה מתת-תזונה מתמשכת. הקושי שבנשיאת ההריון היה מתווסף למצבה הגופני הירוד ממילא, ובמקרה שכזה מרבית הסיכויים ששרה היתה חולקת את אותו סוף אומלל עם אין ספור נוודים שמתו בדרכים מתשישות ורעב, ועם רחל האומללה, שמתה בלידתה ונקברה לצד הדרך (בראשית לה, טז-כ). לשיטתנו הארצית, הנס שהתרחש לשרה היה דווקא בכך שאלוהים גונן עליה ו"עצר" אותה מלהרות עד שסיימה את המסע והתחזקה והעלתה מעט שומן מתחת למעטפת העור הדקיקה שלה.
ה"נס" השני התרחש כמה שנים מאוחר יותר. מערכת הרבייה שדוכאה שנים ארוכות, הצליחה להתעורר ולחזור לפעילות. מנקודת מבט ארצית סיכוייה להרות בסוף המסע, היו קלושים, ובכל זאת שרה השתקמה וילדה בן – וזה היה נס! הציניקנים שבינינו בוודאי יגידו שאין זה "נס" אלא הסתברות סטטיסטית, אך אני טוענת שהיה זה נס.
