הפרק שלפנינו הוא נספח לפרק הקודם שעסק בלוח השנה שלפיו נהגו אנשי הכת שחיו בקומראן. פרק שעסק בשאלה מדוע הם המירו את לוח השנה הירחי, שמונה 354 ימים בשנה, בלוח השנה שבספר היוב', שמונה 364 ימים בשנה.
יש לזכור שבימים שבהם התקיימה הכת, לוח השנה הירחי, היה לוח וותיק שנהג מזה מאות שנים בבית המקדש. והוא נחשב לוח קדוש משום שלפי התנך אלוהים קבע את המועדים ואת זמני הפולחן לפיו.
ולכן המעבר מלוח שמונה 354 ימים ללוח ארוך ממנו ב- 10 ימים, הוא דרמטי ודורש הסבר – ועל כך דיברנו בפרק הקודם, ולכאורה בכך מיצינו עניין זה – אלא, שלא. ממש לא.
אנשים מועטים בציבור הרחב שמעו על ספר היובלים ועל לוח השנה המפורט בו. אך רבים רבים שמעו על דבר קיומו של לוח השנה ה"שמשי" או "הכוהני" שנהג בקומראן. ואלה שביקרו בקומראן בוודאי שמעו עליו, וקרוב לוודאי שגם אלה שביקרו בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, ראו שבכניסה תלוי שלט קטן, שמזכיר את לוח השנה השמשי של הכת. וכמובן רבים שמעו חוקרים שמדברים על הלוח "השמשי" שמונה 364 בשנה, שתצפיות "אסטרונומיות" מוכיחות אותו – לוח שלא היה מעולם, ולא יהיה לעולם.
וזה הסיפור על הלוח שלא היה ולא נברא.
למן העת שבה נמצאו המגילות הראשונות בשנת 1947, עמדו החוקרים על הקשר הברור שבין לוח השנה שביוב' לבין זה של הכת. בקומראן נמצאו פרגמנטים רבים של היוב', ואנשי הכת כתבו מגילות שמציינות במילים מפורשות שהשנה מונה 364 ימים, ומכאן שמדובר בקשר חד-משמעי שיש ראיות מוצקות לקיומו.
וכדי שדברינו הבאים יעמדו על קרקע מוצקה, להלן ציטוט קצר מפרק ו' שבספר היוב' שמפרט את מבנה הלוח:
13 שבועות כל אחד…מהראשון עד השני, מהשני עד השלישי, מהשלישי עד הרביעי. ויהי כל ימי המצווה חמישים ושתיים שבתות ימים, וכולן שנה תמימה ….ושמרו (=בני ישראל) את השנים כמספר הזה 364 ימים יהיו שנה תמימה.
השאלה הגדולה שעומדת כרגע לפתחנו היא, איך קרה שלוח שמונה 364 ימים הפך לוח שנה שמשי, שתצפיות אסטרונומיות מאשרות את דבר קיומו? הרי ידוע לכל שלוח שנה שמשי מונה 365.25 ימים, ושלכן קיים פער של -1.25 בין שני הלוחות.
ובכן, הטענה הזו נזקפת לזכותה של חוקרת צרפתייה בשם אנני ג'ובר (Jaubert) שפרסמה בשנת 1953 מאמר מפורט שעל עיקריו חזרה בשנת 1957. ב-1965 היא פרסמה את עבודתה בספר שתורגם לאנגלית, ובדף המלווה של הפרק הזה מצויים פרטיו המדויקים, כך שמי שמעוניין להעמיק, לא יתקשה להשיגו.
בעבודתה, ניתחה ג'ובר את לוח השנה שבספר היוב', והגיעה למסקנות מרעישות, מהפכניות, שאותן יישמה על הכת ועל חייה. מסקנות שהחוקרים קיבלו בהתלהבות והתייחסו אליהן כאל פורצות דרך, במחקר על המגילות שבשנת 1953 ו-57 היה מחקר חדש שאך יצא לדרך, מסקנות שנשמעות גם היום.
נמנה כאן רק את שלוש הטענות העיקריות של ג'ובר, שהן מאבני הייסוד במחקר על הכת.
הטענה הראשונה והחשובה ביותר, שהיא התשתית שעליה ביססה ג'ובר את המחקר שלה, אומרת, שהיות שלוח השנה שבספר היוב' מונה 364 ימים, הוא קרוב מאד ללוח השנה השמשי שמונה 365.25 ימים. ולכן ניתן להתייחס אליו כאל "לוח שנה "שמשי" – ומכאן הטענה שלפיה אנשי הכת נהגו לפי לוח שנה "שמשי" שמונה 364 ימים, נזקפת לזכותה של ג'ובר.
הטענה השנייה אומרת שמכיוון שהלוח ביוב' הוא לוח שמשי, יש להתחיל את ספירת השנים מהיום הרביעי לבריאת העולם, הוא היום שבו ברא אלוהים את השמש, הירח והכוכבים – והרי כל בר דעת מבין שללא שמש, לא ניתן לספור את ימי השנה לפי השמש.
הטענה השלישית אומרת, שמכיוון ש-364 ימים מתחלקים בצורה שלמה ב-7, הרי שכל החגים והמועדים ומאות התאריכים ששיבץ מחבר היוב' בספרו, יתקיימו תמיד באותו יום בשבוע, שבו התקיימו בפעם הראשונה מאז הבריאה. ועל בסיס מסקנה זו קבעה ג'ובר, שכל המועדים שקיימו אנשי הכת, התקיימו בימים קבועים בשבוע. למשל, הפסח התקיים תמיד ביום רביעי בשבוע, חג השבועות ביום ראשון בשבוע, וכמובן שתחילת כל שנה, תהייה ביום רביעי, הוא היום שבו ברא אלוהים את השמש.
נחזור בשני משפטים על שלושת המסקנות החשובות והמוכרות ביותר של ג'ובר, שאליהן נתייחס מייד.
המסקנה הראשונה והחשובה ביותר אומרת שלוח השנה שבספר היוב' הוא לוח שנה שמשי. ומכיוון שאלוהים ברא את השמש ביום הרביעי לבריאה, יום רביעי הוא היום שממנו החלה ספירת השנה. והנגזרת האחרונה אומרת, שמכיוון ש-364 ימי השנה מתחלקים בצורה שלמה ב-7, הרי שכל החגים והמועדים המוזכרים ביוב' התקיימו תמיד באותו יום בשבוע, ושלכן כך היה גם בקומראן. וכמעט מיותר לציין שתחילת כל שנה חדשה, תיפול תמיד על יום רביעי.
החוקרים קיבלו בתרועות רמות את העקרונות שקבעה ג'ובר, שרק את השלוש המוכרות שבהן צייתי כאן, שזכו למעמד של אקסיומה, של אמת מוחלטת ומקובלת על חוקרי המגילות. ואכן מסקנותיה שימשו בסיס אלפי מאמרים ועשרות ספרים – ולא, אני לא מגזימה, באמת שמדובר במספרים אלה.
ומכיוון שאקסיומה מעצם הגדרתה, היא אמת מוסכמת שאין לערער עליה, כמעט כמו האקסיומה המוסכמת שלפיה שהשמש סובבת סביב כדור הארץ – נראה שהגיע הזמן להשליך גם את התיאוריה של ג'ובר לפח האשפה של ההיסטוריה. שכן מדובר בתיאוריה עמוסה שגיאות משעשעות ואבסורדיות, וחסרות כל היגיון, שקשה להבין כיצד חוקרי המגילות החשובים ביותר בארץ ובעולם קיבלו אותן כאמת.
נתחיל בכך שנאמר שאין ומעולם לא היה לוח "שמשי" שמונה 364 ימים בשנה – אין חיה כזו! לוח השנה השמשי נקרא בשם זה משום שכדור הארץ מקיף את השמש במשך 365.25 ימים.
אין שום פרוצדורה מדעית, אין שום תצפית אסטרונומית, אין שום דרך ידועה במדע שבאמצעותה ניתן להוכיח שכדור הארץ מקיף את השמש במשך 364 ימים. אין שום פרוצדורה מדעית מוכרת שמוכיחה שניתן לחלק את הקפת כדור הארץ את השמש לארבע עונות של-13 שבועות כל אחת – והדברים האלה היו ידועים היטב בימים שבהם עבודותיה של ג'ובר התקבלו בתרועות הידד ע"י החוקרים.
וכמובן, שמחבר היוב' לא קשר ולו במילה אחת, באות אחת, את הלוח שבספרו לשמש.
מובן מאליו שמקומה של תיאוריה מדעית שמבוססת על תשתית כל כך פגומה, הוא בפח האשפה. מובן מאליו שכל הנגזרות מטענות שגויות, תהיינה שגויות גם הן.
אבל מכיוון שמכאן הדברים רק הולכים ומשתפרים, נמשיך עוד קצת.
המסקנה הראשונה, המיידית וההכרחית, שעולה מהקביעה שספירת ימי השנה החלה ביום שבו ברא אלוהים את השמש, אומרת שבאותו יום עצמו, ברא אלוהים שני לוחות שנה תאומים, שמתייחסים לאותה שמש.
במילים אחרות, ביום הרביעי לבריאה החלה ספירה של לוח שנה שמשי A שמונה 365.25 ימים, ושל לוח שנה שמשי A שמונה 364 ימים בשנה.
וברגע שהסכמנו שזה המצב – טוב, אנחנו בשום אופן לא הסכמנו – אבל נניח שהסכמנו, אין שום אפשרות לקבוע שלוח A יותר מדויק ונכון מאחיו התאום, שהרי שניהם נולדו ויצאו לדרך באותו יום עצמו.
אבל ההערה הזו היא קטנונית ולא נכונה, שהרי כולנו יודעים שמרבית התאומים הם כלל לא זהים, ושגם אם הם בני אותו מין, ההבדל ביניהם ניכר מייד לעין – וכך בדיוק קרה גם במקרה שלנו: בין שני הלוחות השמשיים קיים פער מולד של 1.25 בשנה.
חשוב להדגיש שג'ובר עמדה על הפער הזה, אלא שהיא התייחסה בביטול לפער של 1.25, שנחשב בעיניה קטן וחסר משמעות – וגם הטענה המזעזעת הזו, התקבלה ע"י החוקרים.
אבל פער של 1.25 בשנה, הוא פער ענק, אדיר ומצחיק בטירוף!
ראשית, לא ניתן לסנכרן, או לעבר אף אחד מבין שני הלוחות, שהרי מדובר בלוחות תאומים, שהספירה שלהם החלה ביום הרביעי לבריאה.
ולכן, אם נשאיר את המצב בעינו, הפער של 1.25 בשנה שביניהם, ילך ויצטבר, וכעבור מאה שנים הוא יעמוד על 125 ימים, שהם למעלה מארבעה חודשים.
במקרה מצוין שכזה כל החגים שתלויים בעונות השנה, יזוזו ארבעה חודשים אחורנית. וחג הפסח שמתקיים בראשית האביב, יתקיים בראשית החורף. ואילו חג הסוכות שמתקיים בראשית הסתיו, יתקיים בראשית הקיץ.
אבל, רגע, כבר אמרנו שישנם תאומים שאינם זהים, ולכן אם בכל זאת נחליט לסגור את פער הימים שבין שני לוחות השנה, אין שום הצדקה לוגית או אחרת, שנוסיף ימים לתאום הקצר ולא נחסיר ימים מהתאום הארוך ונתאים אותו לקצר.
הטענה השנייה של ג'ובר, וגם היא התקבלה על החוקרים, שאומרת שיש להתחיל את ספירת השנה מהיום הרביעי לבריאת העולם. – ושלכן אנשי הכת החלו את הספירה של כל שנה חדשה ביום רביעי.
וכדי שזה יקרה, ג'ובר העלימה, מחקה, ביטלה וכיסחה את שלושת הימים הראשונים לבריאה , זאת למרות שהתנך וגם היובלים סופרים את שלושת הימים האלה. נחזור בשנית על הציטוט שקראנו קודם ונראה שזה בדיוק מה שכתוב:
ויהי כל ימי המצווה 52 שבתות ימים וכולן שנה תמימה … ושמרו [בני ישראל] את השנים, כמספר הזה 364 ימים יהיו שנה תמימה " (ו, ל-לב)
ספירה של 52 שבתות תמימות מתחילה בהכרח ביום הראשון לבריאה, ואין שום דרך לשמור על מבנה הלוח שביוב', אלא אם נתחיל את הספירה מהיום הראשון – והציטוט שקראנו אומר דברים אלה בצורה מפורשת.
ג'ובר הבחינה גם הבחינה, שהיא שברה את הערך 7 שעומד בבסיס הלוח שביוב' ושהספירה שלה מחקה את שלושת ימי הבריאה הראשונים. ימים שיחסרו בסוף השנה הראשונה – ויחסרו עד עולם. משום שבסוף השנה הראשונה נקבל 361 ימים ו-51 שבתות.
ומכיוון שהייתה חוקרת רבת תושייה, היא מצאה לבעיה פתרון גאוני: היא לקחה את שלושת הימים הראשונים של השנה השנייה, והדביקה אותם לסוף השנה הראשונה. אבל עכשיו חסרו שלושה ימים לשנה השנייה, אך אל דאגה – ג'ובר לקחה את שלושת הימים הראשונים של השנה השלישית והדביקה אותם לסוף השנה השנייה, – והלוואת הימים של שלושת הימים הראשונים של השנה החדשה והדבקתם לסוף השנה החולפת, נמשכת עד עצם היום הזה.
בדף המלווה של הפרק הזה צרפתי את הטבלה שציירה שמוכיחה את דבריה, שאין ספור חוקרים חזרו עליה.
והטענה השלישית והאחרונה אומרת, חוזרת על העיקרון שלפיו לוח שמונה 364 ימים מתחלק בצורה שלמה ב-7, ושלכן החגים והמועדים שמתקיימים לפי לוח כזה, תמיד יתקיימו באותו יום בשבוע.
לדברי ג'ובר, נעיצת המועדים ביומם הקבוע בשבוע, הייתה מאד מאד חשובה למחבר היוב', וכמובן שגם לאנשי הכת. אלא שגם את הטענה הזו היא בדתה ממוחה הקודח.
ביוב' מצויים מאות תאריכים של עניינים שונים ומשונים, אף לא אחד מהם מצוין לפי היום בשבוע שבו התרחש. כולם, ללא יוצא מהכלל, קבועים או לפי היום בחודש, או לפי יומם בשנה.
למשל בראשון לחודש השלישי יצא נוח מהתיבה ובנה מזבח לאלוהים (ו,א). ובחצי החודש השלישי קיים אברהם את חג הביכורים (טו, א), ובאחד לחודש הרביעי שלושה מלאכים לחשו בשקט באוזנו של אברהם ששרה עתידה ללדת לו בן, ושרה התגלגלה מצחוק, כנראה בגלל ששמעה את דבריה של ג'ובר …. (טז,א).
וכאן צריך לדייק ולומר שהחודש ביוב' לא נקבע לפי הירח, כי אם לפי הציטוט שקראנו בתחילה:
13 שבועות כל אחד…מהראשון עד השני, מהשני עד השלישי, מהשלישי עד הרביעי. ויהי כל ימי המצווה חמישים ושתיים שבתות ימים, וכולן שנה תמימה.
13 שבועות הם 91 ימים. מכיוון שהחודש שנקבע הירח מונה 29 או 30 (ועוד כמה שעות), ברור לחלוטין שהחודשים שאליהם התכוון המחבר, לא נקבעו לפי מצב האור של הירח.
נסכם את הדברים שאמרנו כאן.
לכל דבר יש הסבר.
ויש הסבר גם לעובדה כיצד תיאוריה משעשעת מלאה שגיאות וטענות אבסורדית, מצאה אחיזה במחקר והפכה אמת מוחלטת במשך עשרות שנים, ושעדיין יש חוקרים שמחזיקים בה.
וההסבר הוא שהחוקרים קיבלו כאקסיומה את המחקר של ג'ובר ולא בדקו אותו.
הרי גלוי לעין שטענת הבסיס שלפיה ניתן להתייחס ללוח שמונה 364 ימים בשנה, כאל לוח שנה שמשי, היא כל כך מופרכת, שדי בה כדי לפסול את כל המחקר ולהשליך אותו לפח האשפה. גלוי לעין שכל נגזרת שמבוססת על טענה שגויה, חייבת להיות שגויה גם כן. וברור שלא נקבל 52 שבתות בשנה, אם הספירה מתחילה ביום הרביעי לבריאה – ורגע, איך מצדיקים מחיקת שלושת ימי הבריאה הראשונים, והדבקתם לסוף השנה?
התשובה: לא מצדיקים. מתעלמים.
וכן היו חוקרים שהבחינו שמשהו לא מתיישב כראוי עם כל המחקר, אך במקום שיבדקו אותו בצורה מסודרת, הם המשיכו הלאה ובכך נתנו לגיטימציה לתיאוריה מגוחכת ואבסורדית להשתרש במחקר.
וחשוב להדגיש שג'ובר לא הטעתה אף אחד, והיא בטח לא אחראית לעובדה שהחוקרים שהלכו והולכים בעקבותיה לא בדקו את המחקר שלה. פשוט מאד, לא בדקו.
אבל הודות להתעלמות זו, יש לנו פרק כייפי ומשעשע.
לסיום יש לומר שלושה דברים קצרים.
1. ג'ובר לא הייתה חוקרת לא של היוב' ולא של הכת. מדובר בחוקרת קתולית, שתפרה את כל החליפה העקומה הזו במטרה אחת: להוכיח שישו נצלב ביום ראשון – והדברים האלה כתובים בספרה.
2. אין ספק שאנשי הכת סנכרנו, או עברו, אחת לכמה שנים את הלוח שלהם לפי השמש, שאם לא כן החגים התלויים בעונות השנה, היו זזים אחורנית ומאבדים את הקשר לעונה שבה מתקיימים. אנחנו לא יודעים מה הייתה שיטת הסנכון שלפיה נהגו, אך מכיוון שעיבור שנים היה נהוג מזה אלפי שנים, ובהכרח הוא נהג גם אצלם.
3. הדבר האחרון מתייחס אלי עצמי. אני לא רציתי לשדר את הפרק הזה מטעמים שונים, והחשוב שבהם הוא שהפודקאסט שלנו איננו זירה להתנגח בה עם אף חוקר. ובטח שגם לא עם חוקרים שהזדהו עם התיאוריה של ג'ובר, שעבודות אחרות שלהם מוטמעות בכל אחד מהפרקים שאני מקליטה – ולכן גם נמנעתי להזכיר את שמותיהם.
ובכל זאת, השאלה של נעים ולא נעים איננה רלוונטית, והגיע הזמן לטאטא את התיאוריה של ג'ובר מהמרחב הציבורי, ורצוי שגם מהמחקר.
וכן, אני אשמח מאד אם הדברים שנאמרו כאן יגיעו לאוזני מי שמנהל את היכל הספר שבמוזיאון ישראל שבירושלים. באמת שהגיע הזמן גם להסיר את טבלת המתכת שבכניסה, שמדברת על לוח השנה "השמשי" שנהג בכת קומראן, שכמותו לא היה ולא נהייה מעולם.
===============================================
לוח השנה של ג'ובר
Annie Jaubert, The Date of the Last Supper, Alba House, 1965.
ניתן להגיע למאמר שלי שמנתח בצורה שלמה ושיטתית את כל טענותיה של ג'ובר:
Liora Ravid, The Book of Jubilees and its Calendar–A Reexamination, Dead Sea Discoveries, Vol. 10, No. 3 (2003), pp. 371-394
מגילת תהילים שמספרה 11QPs (מגילה שנמצאה במערה 11 שבקומראן אומרת:
"… ויהי דוד בן ישי חכם, יאיר כאור השמש סופר ונבון ותמים בכול דרכיו …לו נתן ה' רוח נכונה ואורה ויכתוב תהילים …. לכול ימי השנה, ארבע ושישם ושלוש מאות, ולקורבן השבתות, שני[י]ם וחמישים שיר …".
במגילת ברית דמשק 4Q271 נכתב:
"ספר מחלוקות העיתים ליובליהם" (מחלוקות = חלוקה).
ספר מחלוקות (=חלוקת) העיתים הוא השם המקורי של היוב'.
