מיכל בת שאול שהייתה אשתו הראשונה של דוד, היא גיבורת הפרק ה-16 שמוקדש לגיבורים הגדולים שעליהם מספר ספר שמואל.

סיפורה של מיכל פותח צוהר מרתק, ועצוב, למעמדה של האישה שחייתה לפני כ-3000 שנים; שחייתה בעולם שבו לנערה היה שווי כלכלי ואביה היה רשאי לממש את נישואייה באופן שהדבר יביא לו את הרווח הפוליטי והכלכלי המירבי.

אלא ששאול לא נהג כמלכי העולם הקדום ולא ניצל את ערכה של מיכל, שאליה התייחס כאל חבילה שניתן למסור מיד ליד. שאול היה חדור במטרה אחת להרוג את דוד! משנודע לו דבר אהבתה של מיכל לדוד, הוא החליט להשיאה לדוד כדי שתהייה לו, לדוד, למוקש. שאול דרש תמורת נישואייה 100 עורלות פלישתים – מוהר נישואין חולני, חסר תקדים ומבזה.  וכאשר לא צלחו תחבולותיו, הוא הפקיע את נישואייה לדוד, והשיאה לגבר אחר – ובפרק זה אנחנו מדגישים שהמצב המשפטי או הנורמטיבי שהתקיים בעולם הקדום, היתיר לו לנהוג כך.

הפרק הזה עוסק בהרחבה בשאלה מדוע נהג שאול כפי שנהג. והוא עוסק בשאלה נוספת: מדוע לימים הפקיע דוד את נישואייה השניים ודרש להשיבה אליו? ומדוע דאג שעד יום מותה לא ייוולדו ילדים למיכל. הפרק הזה מוקדש לנערה, לבת מלך, שהכל היה יכול להיות לה, שבפועל לא היה לה כלום.

הפרק ה-15 בסדרה המוקדשת לגיבורים הגדולים שעליהם מספר ספר שמואל, מתמקד בשנות מלכותו הראשונות של דוד, ובו אנחנו מדברים על מסעות הכיבוש שלו, שהרי דוד היה מלך כובש. בפרק זה ממלאים תפקיד חשוב שתי דמויות חדשות שנכנסות לראשונה לסיפורנו: אבנר בן-נר ואיש בושת.

רבים סבורים שלאחר ששאול ושלושת בניו נספו במלחמה בגלבוע, הדרך למלוכה נסללה בפני דוד – דבר שכמובן איננו נכון. לשאול נותר בן רביעי, איש בושת, שעתה עלה למלוכה. אלא שאיש בושת היה מלך בובה, ובפועל מי שתפס את מקומו של שאול כמנהיג שבטי ישראל, היה דודו, אבנר בן נר.

אבנר בן-נר התכוון לשמר את הזכות למלוכה בידי בית שאול, והוא חסם בפני דוד את הדרך מכיוון חברון וירושלים, צפונה, לעבר השטחים שנמצאים בתחום ממלכת ירדן וסוריה של ימינו, שטחים שדוד ביקש לכבוש. והמלחמה המרה והעקובה שהתלקחה ביום אחד בין שני המצביאים, גם הסתיימה ביום אחד בברית שלום שכרתו ביניהם.

בפרק זה אנחנו עומדים על ההיגיון שמסביר את מסעות הכיבוש של דוד. אנחנו מדברים על הסיבה שבגללה ביום אחד חדל אבנר להילחם בדוד, ועל הסיבה שפעל בקרב ראשי השבטים לקבל את דוד כמלך עליהם. הברית שנכרתה בין דוד ובין אבנר וראשי השבטים, לא הייתה ברית של אהבה. זו הייתה ברית שבייסודה עמדה הכרת המציאות שאומרת, שאם לא יתלכדו, הם לא ישרדו – ועל הכרת המציאות והכורח להתלכד, אנחנו מדברים בפרק שלפנינו.

האזנה נעימה,
ליאורה

לאחר הפסקה ארוכה, הגיע הזמן לחזור לסדרה המוקדשת לגיבורים הגדולים שעליהם מספר ספר שמואל.

לאחר ששאול, שלושת בניו וכל צבאו נחלו תבוסה מרה וצורבת בגלבוע, החברה הישראלית חוזרת לימים שקדמו להקמת המלוכה בישראל. החברה הישראלית נותרה ללא מלך, ללא יורש למלוכה וללא צבא. אבל היא נותרה עם הסכנות שהתעצמו מעברו המזרחי של הירדן – עם הממלכות שהלכו והתגבשו שם, שעוד רגע יחצו את תעלת המים הרדודה שנקראת "נהר הירדן", וישטפו את הישובים שחיו מצידו המערבי, בדרכם לים תיכון. ומבית, היא נותרה, כתמיד, עם הלחץ הפלישתי שאיתו לא הייתה מסוגלת להתמודד.

במציאות שנוצרה רק דוד, שביסס את כוחו בספר המדבר, היה יכול למלא את מקומו של שאול – וזה בדיוק גם מה שהיה.

האזנה נעימה,
ליאורה

יום הכיפורים שעליו מספר התנך, היה היום שבו ביצע הכהן הגדול טקס מיוחד שבמהלכו הוא טיהר את בית המקדש מהטומאה שדבקה בו במהלך השנה; שבו הוא כיפר, או טיהר גם את בני ישראל מהטומאה, שעברה מהם לבית המקדש. אלא שהתנך מספר על טקסים דומים שהתקיימו גם במהלך כל השנה – ובעצם, למה?

רבים מאיתנו משתמשים במילה טומאה, מבלי לדעת כיצד נוצרה. ועוד פחות מכך, יודעים שלטומאה יש כוח משלה, שהיא כמו רוח היא עוברת ממקום למקום במטרה לפגוע במקדש, שהרי בדיוק לשם כך, נוצרה! טקסי הטוהרה שעליהם מספר התנך, נועדו לבטל את כוחה הממאיר של הטומאה- ולהסירם. אך ביום שבו חרב בית המקדש, לא היה צורך בהם, ולא היה צורך בכוהנים שביצעו אותה.

ביום אחד רבני החצרות שהיו פזורים בארץ תפסו את מקומם של הכוהנים, והם היו אלה שקבעו את מנהגי יום הכיפורים שנוהגים בימינו, על בסיס מסורות עממיות שרווחו בישראל, מסורות שלא היו קשורות לבית המקדש.
בהם המסורת שלפיה כל אדם מישראל, ולא הכוהן, אחראי לכפר ביום הכיפורים על נפשו; ושלפיה בשמים ישנו ספר גדול שעליו כתובים  מעשיהם של בני ישראל.

האזנה נעימה וגמר חתימה טובה, ליאורה

הפרק החמישי והאחרון בסדרה שהוקדשה לסיפורה של הכת שחייתה בקומראן מוקדש לחיי היומיום שניהלה הקהילה, שהאמינו וייחלו שמלחמת "בני אור בבני חושך" תפרוץ ממחנה המגורים שלהם בזמן הקרוב מאד.
כאשר תסתיים המלחמה, יחל עידן אחרית הימים שבו יגמול אלוהים לחברי הכת על דבקותם הדתית בו, ואז הם יחזרו בראש מורם לירושלים ולבית המקדש, ולשררה שניטלה מהם בכוח הזרוע.

אנשי הכת האמינו שאלוהים ומלאכי הקודש ייקחו חלק במלחמה שתפרוץ מתוך מחנה המגורים שלהם, ושעל כן על המתחם שלהם להיות טהור מכל צל צילה של טומאה. שכן, הפמליא של מעלה לא תיכנס למחנה שבו מצוי צל צילה של טומאה, דבר שיעכב את הגאולה האלוהית.

החשש מפני טומאה לא היה תיאורטי. הוא הכתיב את החוקים הנוקשים שהתקיימו במחנה, הוא מסביר את היררכיית הטוהרה שהתקיימה בין אנשי הכת ואת החשש שמא נגיעה של אדם שדרגת הטוהרה שלו נמוכה בחבר שדרגת הטוהרה שלו גבוהה משלו, תטמא את האחרון ותחייב אותו להיטהר במקווה. הציפייה הזו מסבירה את דיני העונשים האכזריים שהוטלו על מי שהפר את חוקי הכת ואת העובדה שקיפוח נפש לא דוחה שבת.

הציפייה למלחמת בני אור בבני חושך שהכתיבה כל שעה וכל דקה של אנשי הכת, אכן פרצה.
בני החושך ניצחו.
ובני האור ניספו.

האזנה נעימה,
ליאורה ושרון.

מזה שנים רבות רווחת בישראל, ולא רק בישראל, "אמת ידועה לכל", אמת שאומרת שאנשי הכת שחיו בקומראן קיימו את מועדי הפולחן שלהם לפי לוח שנה "שמשי", שמונה 364 ימים בשנה, ששומר על הערך 7 המקודש, ושמחולק ל-52 שבתות.

הפרק שלפנינו יוצא בעקבות "אמת ידועה לכל" זו, אמת שמבוססת על שגיאות בחשבון פשוט, שעליהן הוקם מגדל גבוה של טענות מופרכות, חסרות היגיון  ואבסורדיות.

פרק משעשע (וטוב שיש גם כזה), שמוקדש לכל חובבי הפרדוקסים שבינינו.

האזנה נעימה,

ליאורה

מתוך המגילות עולה שאנשי הכת שחיו במצוק המבודד והצחיח ייחלו ליום  שבו תפרוץ מלחמת בני אור בבני חושך. הוא היום שבו ישפוט אלוהים את היקום ויכחיד את הרשעים, ושמיד לאחריו יפציע "עידן אחרית הימים" והם יחזרו לירושלים ולמקדש, וישיבו לידיהם את השררה שנגזלה מהם בכוח הזרוע.

מתוך המגילות עולה בבירור שאנשי הכת, שעזבו את ביתם ופרשו ממשפחותיהם והקריבו את כל חיי ההווה שלהם, האמינו שיום התשלום האלוהי יתרחש היום, אולי מחר, אבל לבטח עוד בימי חייהם.  ולא, לא לאחר מותם ולא בגן עדן.

יופי.  אז מתי יגיע היום הנכסף הזה?

מגילות רבות מעידות שאנשי הכת נהגו לפי לוח שנה מיוחד, שמפורט בספר היובלים, שהוא אחד הספרים החיצונים (אסופת ספרים שלא נכנסה לתנך).
כנראה שהם פיצחו את הקוד של לוח השנה של היובלים, ושלפיו הם יכלו לחשב מתי תפרוץ מלחמת בני אור בבני החושך, שבסופה יגיע יום התשלום והם יפשטו את בגדיהם הבלויים והמאובקים וילבשו בגדי הדר ויחזרו לירושלים.

ללא שימצא להם לוח שנה שלפיו יכלו לחשב מתי אלוהים יגמול להם על נאמנותם לו, מדוע הקריבו את כל חייהם על מזבח אמונתם לו?

המגילות מהללות, משבחות ומרוממות עד כדי גוזמה שאין למעלה ממנה את הכוהנים מבית צדוק, כמי שעמדו בראש הכת וכמי שבעידן אחרית הימים יחזרו לירושלים ויעמדו בראש בית המקדש.

סיפורם של הכוהנים מבית צדוק מוכר היטב. מדובר בכוהנים חסרי כל חשיבות וייחוס, שבטוויסט היסטורי הפכו למשפחה החזקה והעשירה ביותר בישראל.
משפחה שהחזיקה במשך מאות שנים בשני מרכזי הכוח בישראל: הם עמדו בראש החברה ובראש בית המקדש שעמד בירושלים.

ואז ביום אחד הכל הסתיים. הם סולקו מהמקדש והפכו אבק נישא ברוח.
אחדים מהם הגיעו לקומראן וייסדו שם כת ששרדה במשך למעלה מ-200 שנים.

המגילות שכתבו אנשי הכת ספוגות בכמיהה לחזור לירושלים ולמקדש, ולהשיב לעצמם את השררה שנגזלה מהם. אלא שאנשי הכת הבינו היטב שאין שום סיכוי שהדבר יקרה, ובהדרגה שקעו לתוך עולם אפוקליפטי, שבמרכזו עומדת הציפייה לבואה של "מלחמת בני אור בבני חושך". מלחמה שבה אלוהים ומלאכי הקודש ימגרו את הרשעה מהעולם, ושלאחריה יגיע עידן אחרית הימים שבו, הכוהנים האומללים שחיו בפינה הכי דרומית ושוממת בישראל, ישובו לירושלים ולמקדש.

סיפור עלייתה ונפילתה של משפחת הכוהנים מבית צדוק, וסיפור מגילת מלחמת בני אור בבני חושך הם סיפור אחד שעומד במרכז הפרק השלישי.

אנו מעלים היום פרק בונוס שהוקלט בעבר לרגל תשעה באב, אך שטרם הועלה כאן לפודקאסט.

בפרק מתוך התוכנית ״שלושה שיודעים״, דודו ארז וליאורה שוחחו על הסיבות ההיסטוריות שהובילו לחורבן שני בתי המקדש, על תנועות משיחיות – ומה היא משיחות, וכן על תנועות משיחיות שפועלות בימינו, גם בתוך הצבא.

וכן, שיהיה ברור: הצבא נכנע לקבוצות לחץ של רבנים משיחיים שעומדים בראש מכללת בני דוד שבעלי.

האזנה נעימה!

הפרק הקודם הוקדש לשנת 1947 ולסיפור הדרמטי של מציאת המגילות הראשונות ורכישתן. הפרק שלפנינו הולך צעד נוסף קדימה ומתמקד בשני עניינים עיקריים.

העניין הראשון עוסק בממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו בקומראן. אין ספק שהמגילות, הן הכתר של כל הממצאים כולם, אך הן לא כל הסיפור. באתר חשפו הארכיאולוגים מתחם מגורים קטן, עשיר בממצאים מרתקים וייחודיים, שמעידים שבמקום חייתה קבוצת גברים, שלהם הייתה אוריינטציה כוהנית וטהרנית מובהקת – ועל הממצאים האלה ועל משמעותם, אני מספרת בפרק זה.

העניין השני מתרכז במאפיינים המובהקים שמייחדים כת מכל קבוצה אחרת. ואכן, כולנו משתמשים במונח "כת", אך מהי כת? ומה היו המאפיינים והבלעדיים של הכת שחייתה בקומראן במשך יותר מ-200 שנים?

בפודקאסט של התנ״ך, ד״ר ליאורה רביד חושפת את האמת המרתקת שמאחורי הסיפורים התנכיים המוכרים לכולנו. ניתן לתרום לפודקאסט בפטריאון.